כלי חמדה בראשית צב

והנה להשיב על כל פרטי דבריו אחשוב למותר. ואניח זאת לפני המעיין הישר אמנם אשר כתב מדברי הרא"ש ורבינו ירוחם. הנה מדברי הרא"ש ז"ל אין ראי' שס"ל דתקנת אושא הי' אף על מצוה העוברת. ודבריו יתפרשו כמו דברי הראב"ד ז"ל שכתבתי בפנים. אמנם ברבינו ירוחם שהובא בב"ח הנ"ל מבואר להדיא דתקנת אושא היתה אף על מצוה העוברת [ובאמת נראה שזה שדוחקתו לרבינו ירוחם לומר דמעשה דר"ג שנתן בעד אתרוג אלף זוז הוא גוזמא. והב"ח תמה ע"ז הא יכול להיות שהי' ר"ג עשיר גדול. אמנם באמת כוונת רבינו ירוחם פשוטה כיון דתקנת אושא היתה אף על מצוה העוברת. והנה מבואר בירושלמי מובא בתוס' כתובות וברא"ש שם דהתקנה היתה דבפעם ראשונה יתן הקרן חומש מהונו ואח"כ יתן בכל שנה החומש מהריוח וא"כ ר"ג שבטח קיים תקנת אושא ולא הי' לו עתה לבזבז יותר אף על מצוה עוברת כי אם חומש מהריוח וזה שהי' קשה לרבינו ירוחם שיהי' הריוח שלו מר"ה ועד החג חמשה אלף זהו'. לכן כתב שהוא גוזמא

] אך באמת לפ"ד רבינו ירוחם דס"ל דתקנת אושא היתה אף על מצוה עוברת והיינו מטעם דשמא יעני והעמידו חכמים דבריהם שאין צריך ליתן יותר מחומש מהריוח במצות עשה העוברת. מוכרח כמו"ש בפנים. דמה"ת אין חיוב ליתן כל ממונו אפי' על מצ"ע העוברת. דלפי"ז יובן תקנת אושא דחכמים העמידו דבריהם היכא דיש חשש שמא יעני פטרו אותו מהמצוה. משא"כ אי נימא כמוש"כ הגאון שליט"א דמה"ת מחויב ליתן ולבזבז כל ממונו עבור מצ"ע העוברת. מאיזו כח תיקנו חכמים להקל כ"כ לפטור את ישראל מן המצות שלא יצטרך ליתו יותר מחומש הריוח של השנה למצוה עוברת

ומה שכתב בכוונת התוס' יו"ט שכוונתו לחלק בין חוב של הלוואה לחוב מחמת שכירות. בזה אני מבקש מאת כל מעיין שיראה לשון התוס' יו"ט בפנים אם סובל פירושו. או אם כוונתו כמו"ש בפנים לחלק בין חוב דהדיוט ובין חוב שחייב לגבוה דמצות גבוה חמיר טפי. ובאמת מסברא נראה נכון לחלק כמו"ש בפנים. דמצוה העוברת של גבוה חמיר טפי. ומה דהוצרכה התורה לכתוב במחצית השקל והדל לא ימעיט היינו שבזה צריך אפילו לחזור על הפתחים. דאל"ה הוי אמינא אונס רחמנא פטרי' כמוש"כ הגאון המחבר בעצמו בספרו חלקת יואב שם. אבל שיתן את כל הונו במצות גבוה זה ידעינן מסברא כיון דמשלך הכל

ובעיקר קושית הגאון מהא דקיי"ל בערכין דחייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן ואין מסדרין בהם רק נוטלים כל ממונם אע"ג דבעשה א"צ ליתן כל הונו. י"ל עוד כיון דקיי"ל דמהני שאלה בהקדש א"כ הרי יש בידם לשאול על הקדישם וכיון שכן לאו בגדר אונס הם ושפיר נוטלים מהם כל ממונם. ומה שכתב