כלי חמדה בראשית צא

גמור דהצלה הוא רצון כמ"ש הפוסקים כיוצא בזה בישוב דברי הר"מ ז"ל דפסק דעבר ונתרפא בג' דברים דדנין אותו כפי הראוי לו דהוא מה"ט דהצלה הוי רצון ה"ה דבכל התורה כולה אע"ג דקיי"ל דא"צ ליתן כל ממונו עבור עשה או ל"ת היינו דוקא אם הוא אונס בזה דהיינו שא"א להשיג את המצוה עד שיתן כל ממונו או שאונסין אותו לעבור על העבירה אם לא יתן ממונו אבל כשרוצין לקתת ממנו ממונו והוא הולך להציל את עצמו בלאו בזה הוי רצון ול"ק על המרי"ו ז"ל מסוגיא הנ"ל. ויש להאריך עוד בכל זה ולברר הדברים להלכה אך ידעתי מועט ערכי שאין אני כדאי לחוות דעתי הקלושה בדברים העומדים ברומו של עולם. אך לחיבת הקודש של דברי כבוד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א אמרתי להשתעשע בדבריו היקרים מה שיש להעיר בזה כדרכה של תורה. והמעיין יראה ויבחר

והנה כשהגעתי בהדפסת אות הנ"ל שלחתי כל האות הנ"ל אות באות ממש לכבוד הגאון המחבר חלקת יואב שליט"א ובקשתיו שיגיד חיות דעתו הרמה בדברינו. בפרט במה שנוגע לספרו "חלקת יואב" כי חפצתי צדקו. וזה אשר השיב לי

ב"ה יום ד' תבוא תרס"ה לפ"ק פה קינצק יע"א כבוד הרב הגאון החו"ב בחדרי תורה החסיד מו"ה מאיר דן נ"י אב"ד דק"ק דוואהרט

מכתב כבודו קבלתי. ומה שרצונו להדפיס עוד. יפוצו מעיינותיו חוצה. אך מה שרוצה להביא דברים מספרי חלקת יואב. קמא ותנינא ולהשיג עליהם בזה ימחול קודם שידפיס לשלוח לי השגותיו. מה שכתב כבודו כעת להשיג עלי במה שהקשיתי בקידושין גבי לפדות את בנו ולעלות לרגל. וכתב כבודו דשם מיירי שכבר עלה לרגל רק שאין לו על קרבן. פלא עליו איך נעקור לשון הברייתא דקתני לפדות את בנו ולעלות לרגל. גם מה שכתב כ"ת דשם כיון דאם לא יתחייב בראייה יצטרך ליתן לו מעות לצורך פדיון לכך שוב ראייה קודם. ידעתי מזה אבל דבר זה תלוי בספיקת התוס' קידושין (דף ל"ב) ד"ה רב יהודה עיי"ש. ועי' בטו"א ריש מגילה גבי מקרא מגילה והשבת אבידה ועבודה עי"ש. ומה שכתב כבודו דמצוה לא נפיק מהא דמבזבז בכתובות. אבל המעיין ברא"ש פ"ק דב"ק וברבינו ירוחם שהובא בב"ח או"ח סי' תרנ"ו מבואר דכ"ז חד ענין הוא. ומש"כ כבודו בדברי התוס' יו"ט פ"ק דשקלים שכתב דגבי גבוה מותר ליכנס לביתו ולמשכנו. ומזה דן כבודו דצריך ליתן כל ממונו במה שחייב לגבוה נפלאתי עליו דכוונת התוס' יו"ט פשוט דהרי הא דאסור למשכן בזרוע הוא רק חוב של הלוואה אבל לא חוב שאינו מחמת הלוואה כערבות ושכירות כמבואר בש"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף י"ד מדכתיב כי תשה ברעך משאת מאומה. וגבוה ג"כ אינו משה ידו. אבל מה זה ענין להא דאין צריך להוציא ממונו על מצות עשה דזה אין חילוק בין מצוה למצוה חוץ מחצית השקל דכתיב ודל לא ימעיט. וכן מה שמחלק כבודו לתרץ המהרי"ו אין בו כדי שביעה. גם תמוה לי על המהרי"ו מהא דחזינן דאסור לכבות דליקה בשבת ויו"ט אף שיפסיד עיד"ז כל ממונו. מחמת שאין לי פנאי כעת א"א לי לכתוב באריכות. והנני ידידו המברכו בכוח"ט. יואב יהושע חופ"ק קינצק: