כלי חמדה בראשית צ

חשיב אונס. א"כ אף לדעת הפוסקים דלא כהמהרי"ו ה"ד בלאו אבל במצ"ע לא כמ"ש הפוסקים. וראיתי להגאון שיחי' שתמה על המהרי"ו ז"ל מהא דמבואר באנוסים היינו מחמת ממון דנעשו רשעים

ולענ"ד נראה פשוט דאפי' למ"ד דאדם מותר להציל עצמו בממון חבירו מ"מ זה דוקא להציל את עצמו אבל להציל את ממונו בממון חבירו פשיטא דאסור. וכבר כתבתי במק"א דבאמת בשפיכת דמים הא דאמרינן יהרג ואל יהרוג הוא מכח סברא דמה חזית אמנם להציל את עצמו בעבור ממון חבירו בזה ל"ש הסברא דמה חזית ולכן פליגי בזה אי מותר להציל עצמו בממון חבירו אע"ג דג"כ הוי אבזרי' דשפכ"ד כמ"ש הפוסקים ומעתה זה דוקא להציל את גופו בממון של חבירו אבל להציל את ממונו בממון של חבירו שוב אמרינן מה חזית והוי מכח סברא ופשיטא דאסור לכ"ע. וי"ל דזה פירוש הירושלמי שבת סו"פ שמונה שרצים. לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני אלא אפי' חמוס את פלוני עכ"ל. ועיי' במפרשים. ולהנ"ל י"ל בפשיטות דהירושלמי בא לומר דאם אומר לו חמוס את פלוני ואם לאו אני אחמסך הוי דינו כהרוג את פלוני וא"ל אני אהרגך דבשניהם שייך סברא דמה חזית ולכן אפי' א"נ דובכל מאודך קאי רק בעכו"ם לחודא מ"מ בשפכ"ד דהוא מכח סברא לאו דוקא בשפכ"ד גמור אמרינן יהרג ואל יעבור אך אפי' באנס אותו ליתן לו ממון חבירו אמרינן מסברא דמחויב ליתן לו ממונו ואסור להציל ממונו בממון חבירו כנלענ"ד נכון בשיטת המרי"ו ז"ל [ואין הספר מרי"ו לפני לראות גוף דבריו אם כוונתו דוקא על עכו"ם לחודא או על ג' עבירות ויש להאריך טובא בזה ואכ"מ] אמנם מה שיש לתמוה על המרי"ו ז"ל הוא מדברי הגמ' ביצה שהביא הג' המחבר שיחי' דהרי מבואר שם (דף כ"א ע"א) מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לביהמ"ד בשחרית מצאו ר"י ב"ב אמר לו מפני מה לא באת אמש לביהמ"ד אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל ופטרנום לשלום. אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה התורה לכם ולא לעכו"ם עכ"ל הגמ'. מבואר מזה דבשביל לאו הבא מכלל עשה היו חייבים להניח ליקח כל רכושם והוא תימה רבה על המרי"ו ז"ל והג' המחבר שיחי' מייתי מכאן ראי' דבמצ"ע חייב ליתן כל ממונו ואין מזה קשי' לשיטת הריב"ש ז"ל דלא מפליג בין קו"ע לשב וא"ת אלא בין עשה לל"ת אמנם לדעת המרי"ו לכאורה תמוה טובא כנ"ל

אמנם זה זמן רב כבר כתבתי בחידושי לתרץ הקושי' הנ"ל דבאמת יש לדקדק על הלשון דאמר לו ר"י בן בבא תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם נראה דמסופק הי' בזה ואמאי לא אמר לו בבירור דעברו על הלאו דלכם ולא לעכו"ם. לכן נראה דהנה האחרונים נסתפקו בלאו הבא מכלל עשה שהזמ"ג כיון דדינו כעשה אם נשים חייבות בו. ועיי' בזה בתשו' חת"ס ובנפש חי' למורי הגז"ל שהאריך הרבה בזה דיש לומר דאשה מותרת לבשל ביו"ט לצורך נכרים דאינה מוזהרת בלאו דלכם ולא לעכו"ם מה"ט ומעתה א"ש הא דאמר ר"י ב"ב בלשון תמי' כיון דאמר לו סתם ששחטו להם עגל משמע דהם בעצמם שחטו ע"כ יצא שכרם בהפסידם דלא היו אנוסים דהיו יכולים לשוחטו ע"י אשה. אך באמת כבר כתבתי במקום אחר שהעיקר דנשים מוזהרות בלאו הבא מכלל עשה שהזמ"ג. ופירוש הגמ' י"ל דהי' ר"י ב"ב מסופק דאפי' א"נ דמותר לעבור על עשה במקום ממון היינו דוקא אם אונסין אותו ע"ז שיעבור על הלאו ואם לאו יתן את ממונו אבל הכא שבאו לחטוף את העיר והם עיד"ז פייסו אותם במה שעברו על הלאו זה הוי רצון