כלי חמדה בראשית פט

עיי"ש וא"צ לכפול הדברים. ותלי"ת שנתקיים פירושי בגמ' לשיטת העיטור ז"ל

עוד כתב הג' שיחי' להקשות מהא דקיי"ל דחייבי עולות ושלמים ממשכנין ואין מסדרין בהם רק נוטלים כל ממונם ולמה הא בעשה א"א ליתן כל הונו. והנה מתוך מה שכתבנו בישוב קושי' א' אות ד' גם קושיא זו מתורצת דאינה מחובות שחייב לגבוה על מצות דהרי זה שנדר עולות ושלמים לגבוה הרי חייב לגבוה לשלם ואפי' אם כוונת הג' שיחי' על עולות ראיי' ושלמי חגיגה שאינן באין מכח נדרו ג"כ ל"ק כיון דמצות גבוה הן וזה חלוק מכל המצות כמש"ל. היוצא לנו מכל זה שכתבנו שאין מכל אלו מקומות ראי' נגד דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל דס"ל בהדיא דאף במצוה המחויבת א"צ ליתן כל ממונו

ועתה נבוא לדברי הג' שליט"א מה שבא לחדש מכח קושיות אלו וכתב בזה"ל אשר ע"כ נלפענ"ד דהא דאין אדם מחויב ליתן כל ממונו בעד מצ"ע הפירוש רק שאינו מחויב ליתן בעד הדבר יותר מכדי שווי' כדי שיוכל לקיים המצ"ע. אבל מה ששוה הדבר באמת בזה חייב ליתן כל ממונו בעדו וזה אמרם המבזבז כו' היינו ליתן יותר מכדי שווי' משא"כ בעד מה ששוה באמת. ואף גם במבזבז נ"ל דאינה רק מן התקנה שהתקינו באושא עכ"ל הג' שיחי'. והנה לא אדבר בעצם הסברא אשר ניתן להאמר וראוי הוא לחכם גדול כמותו. אמנם לא אדע כיון שאינו מפורש בשום מקום דחייב ליתן כל ממונו במצות לולב ואתרוג כ"א בבעל העיטור ושם מבואר להדיא דלאו דוקא עבור שיווי האתרוג אלא שחייב להוציא הוצאות ולחזר עליו שיהי' לו לולב ואתרוג כל ממונו. וא"כ מבואר מדבריו להיפך ממ"ש הג' שיחי'. ועיקר פירושו בתיבת "מבזבז" הנה כבר כתבתי למעלה בשם רש"י ז"ל דעיקר תקנה הי' לעניים ואינו סובל פירוש הגאון שיחי' דמה שייך בזה פחות או יותר משיווי וגם לדעת השאילתות הרי פירוש מבזבז מפקיר. אמנם מלבד כל זאת הרי זה הלשון מבזבז לא מצאנו בש"ס אלא במצוה שאינה חיובית ובזה אין ענינה בשליש אלא בחומש והכא במצוה המחויבת אינו מבואר בש"ס לשון המבזבז כ"א ברש"י ז"ל. וכן מ"ש הגאון שיחי' דהוא מתקנת אושא אינו מובן כלל שכבר בררנו למעלה שאין ענין זל"ז כלל וכמו שמבואר בש"ס וראשונים. אמנם בעיקר דברי הג' שיחי' מודינא לדבריו שעני המתפרנס בלא"ה מן הבריות בודאי חייב ליתן אף פרוטה אחרונה שלו לדבר מצוה המחויבת כיון דל"ש בי' הטעם שלא יעני אמנם באדם המתפרנס משלו וא"צ לבריות ועיד"ז שיקנה לולב ואתרוג אפי' בשוויים יפסיד את פרנסתו ויהי' עיד"ז נצרך לבריות ואין לו שום עצה לצאת המצוה באופן אחר אני מסופק טובא אם צריך שיעני את עצמו לקיים המצוה ולפי דעתי זה בכלל חוזר על הפתחים לקיים המצות עשה. וכן נפ"מ ברוב אנשים בינונים שיש עליהם חיוב מצות כתיבת ס"ת וזה מצ"ע חיובית מדינא כמו"ש רש"י ז"ל בב"ק דף הנ"ל ואם רוצין לקיים מצוה זו צריכין באמת להוציא כל הונם בשיווי המצוה כי ס"ת כהלכתה שוה באמת איזהו מאות רו"כ נראה פשוט דלדעת רוב הפוסקים הראשונים ליכא בזה חיוב דא"צ שיעני עצמו עבור מצ"ע. ואין זה צורך בתקנת אושא כלל. ובתקנת אושא לא תקנו אלא במצוה שאינה מחויבת שלא ליתן יותר כ"א בפעם הראשון החומש מהונו ואח"כ החומש מהריוח וזה מצד שחששו שמא יעני אבל היכא שבטח יעני אין צורך לתקנת אושא כלל רק הוא מה"ת שא"צ ליתן כל ממונו לקיום מצ"ע. ועיי' ברביד הזהב פ' ואתחנן בקרא דובכל מאודך בשם הלבוש מ"ש בזה דזה בכלל וחי בהם דעני חשיב כמת. או מקרא דלא יהי' בך אביון. וגדולה מזו שיטת המרי"ו מובא בדברי הג' המחבר שיחי' דאף בל"ת א"צ ליתן כל ממונו ובכל מאודך רק בעכו"ם כתיב נראה דס"ל דאי לאו קרא ה"א דאונס ממון