כלי חמדה בראשית פח

מו"ה מרדכי מענדיל נ"י מפ"ק

ד) נראה בזה והוא העיקר לתרץ קושית הגאון שיחי' כיון דהכא מיירי שצריך לו המעות לקרבן ראיי' וגם לצורך קרבן לגבוה א"כ י"ל דזה אינו בגדר שגדרו חז"ל דמצ"ע עד שליש בממונו דקרבן שהוא לגבוה שפיר י"ל דחייב ליתן כל ממונו וראי' לזה ממ"ש התוס' יו"ט פ"א דשקלים לפרש הא דבשקלים א"צ לעמוד בחוץ אלא נכנס לביתו למשכנו כיון דמצות גבוה עליו משא"כ פריעת בע"ח אע"ג דנמי מצוה היא אין למידין ממנה למצות גבוה עכ"ל וביאור הדבר כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הטעם דאין מברכין על נתינת תרומה כיון דמשלך הכל ומידך נתנו לך מה שנותן לגבוה אינו בגדר נותן משלו לכן נראה דה"ה הקרבנות שהוא חייב לגבוה אינו בגדר זה שיהי' תליא בשליש ממונו או ביותר משליש כיון דמשלך הכל אמנם לצורך מצוה שפיר י"ל דאינו חייב לבזבז יותר משליש הונו וזה נכון לפע"ד. ה). ובעיקר קושית הגאון שליט"א דרך כלל נלע"ד דלא קשיא כיון דזה שאמרו חז"ל שלא יתן כל ממונו לקיום מצ"ע אינו חוקה רק הטעם שלא יעני לגמרי ויהי' צריך לבריות א"כ היכא דאיכא לפניו ב' מצות פדה"ב ועולת ראיי' ואנו מסופקין איזהו מהם קודם שפיר יש מקום לומר דחייב בעולת ראיי' דאין לומר דאינו מחויב ליתן כל הונו לקיום המצוה דראיי' ז"א כיון דכל הטעם שלא ישאר עני וא"כ הכא דא"נ דא"ח בראיי' הרי חייב בפדיון הבן וכיון שסוף סוף צריך להוציא ממון זה שיש לו על איזהו מצוה המוטלת עליו א"כ שוב אמרי' דחייב בראיי' ג"כ דהרי זה ברור דאפי', א"נ דאינו חייב ליתן כל הונו מ"מ אם עשה המצוה קיים מצ"ע ובר חיובא הוא אלא שחז"ל פטרו אותו שלא יעני ויצטרך לבריות א"כ אם בלא"ה יש מצוה אחרת לפניו שוב חייב במצוה זו ג"כ

ובזה ל"ק ממילא מה שהקשה עוד הגאון שיחי' מהא דנר חנוכה וקידוש היום דמספקא לי' לרבא בשבת איזהו מהן קודם והרי בנ"ח קיי"ל דמוכר כסותו כמו"ש הג' רעק"א ז"ל דצריך ליתן בעדו כל ממונו משא"כ בקידוש היום עכ"ל. ונראה דכוונת הגאון שליט"א לדברי הר"מ ז"ל סוף הלכות חנוכה שכתב להדיא דין זה דאין לו אלא פרוטה אחת וצריך לנר חנוכה וקה"י. אמנם לפ"ד ל"ק כיון דסוף כל סוף צריך להוציאה על נר חנוכה עכ"פ א"כ שוב גם חיוב קה"י לא פקע. איברא דקושי' זו בלא"ה ל"ק מידי לענ"ד ואני מתפלא על הג' שיחי' דפשוט לי' דלדעת הפוסקים א"צ ליתן כל ממונו לקיום מצ"ע ה"ה דא"צ להוציא פרוטה אחרונה שיש לו לקה"י ולענ"ד נראה ברור להיפך כיון דהוא בכלל הוצאת שבת וקיי"ל בזה דצריך להשתדל בכל יכולתו שיהי' לו להוצאת שבת וכמו שאמרו חז"ל לוו עלי ואני פורע א"כ נראה פשוט דעל קה"י ג"כ חייב לעשות כל טצדקי דאפשר למיעבד שיהי' לו יין על קה"י. ובטור או"ח סי' רמ"ב וכ"ע מודי' דצריך להוציא פרוטה אחרונה שיש לו על הוצאת שבת וקה"י על היין בכלל

עוד כתב הגאון שליט"א להקשות מדברי הטור בשם בעל העיטור באו"ח סי' תפ"ג שכתב בזה"ל וצריך למכור מה שיש לו לקיים מצות חכמים וכו' לכן ימכור מה שיש לו "ולהוציא הוצאות" עד שימצא יין או צמוקים כמו שאדם צריך לחזר אחר לולב ואתרוג עכ"ל. הרי מבואר בדברי בעל העיטור דגם בלולב ואתרוג מחויב למכור מה שיש לו להוציא הוצאות לחזר אחריו כנראה מלשונו ז"ל וזה היפך דעת הפוסקים דבמצוה א"צ ליתן כל הונו לקיים העשה. אלו דברי קדשו. ודא ודאי קושיא הוא. ואין בידינו תירוץ אחר אלא שהבעה"ט פליג באמת על הראב"ד והרשב"א ושאר פוסקים וס"ל דגם במצ"ע חייב ליתן כל ממונו וצריך להוציא כל מה שיש לו לחזר אחרי מצוה מחויבת. ופירוש הגמ' ב"ק (דף ט') דנראה דגם שליש מממונו א"צ להוציא עבור מצוה המחויבת עכצ"ל כמש"כ לעיל דהתם לא מיירי באופן שא"א לקיימה אלא אם יוצא הוצאות דבזה פשיטא דחייב להוציא כל הונו