כלי חמדה בראשית פד

מחשבת שאר עבירות וכמו בעובר על לאו שאב"מ דעולה מכפרת כמ"ש הרמב"ן ז"ל אמנם זה תליא בפלוגתא בגמ' אי איוב ישראל הי' או ב"נ הי' דאם נימא דהי' ב"נ הרי מוזהר. על הכנויין ואזהרתן זו היא מיתתן ול"ש בזה עולה לכפרה אך נראה דאיוב עשה זאת רק לתוס' זהירות או דאין הכוונה כפשטא על ברכת השם רק הרהור אחר דרכי השי"ת דזה בגדר אבזרי' דברכת השם אבל זה פשוט דבברכת השם ל"ש עולה לכפר והבן כי קצרנו וסמכנו על המעיין] לכן נראה כמ"ש דאע"ג דפשיטא דשוגג דלאו הוי תקלה מ"מ בלאו שאב"מ יש סברא גדולה לומר דאינו בגדר תקלה כיון דאין כאן איסור כלל לא במעשה ולא במחשבה וצריך עוד עיון וחיפוש בזה בש"ס אם אין סתירה לזה ואי"ה עוד חזון למועד

אמר המחבר כ"ז כתוב אצלי זה זמן כביר ועתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר חלקת יואב לידידי הגאון המובהק מו"ה ר' יואב יהושע נ"י האב"ד דק"ק קינסק וראיתי בתשו' בח' או"ח סי' ו' הביא דברי המקו"ח הנ"ל ותמה עליו מהא דאמרינן בנזיר (דף מ"ב ע"א) על הא דמבואר במשנה דנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק דטעמא דסריקה אסור משום דלהסיר נימין המדולדלין נתכוין מבואר דבלא"ה לא היתה הסריקה אסורה ואע"ג דבנזיר איכא גם עשה דקדוש יהי' גדל פרע ועשה זו עובר אף בלא מעשה ג"כ ואעפ"כ פשיטא לש"ס דדבר שא"מ מותר אם כן מבואר היפך דברי המקו"ח והיא קושיא גדולה וראוי' אליו ועיין ס"ו שם שרוצה לתרץ קושיא זו עפ"מ שרוצה לחדש דבנימין המדולדלין כיון דאינן מחוברין גמורין שוב ליכא בהו העשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דכשאנו דנין על הגוף הוי כתלושין ול"ש בזה אלא הלאו דמגלח ובזה האיסור מצד המעשה דוקא. אלו תוכן דבר' ולע"ד יש לעי' בזה הרבה א' איננו מוסכם לכ"ע דבלאו א"ע כ"א במעשה. וידעתי שכוונת הגאון שיחי' לד' הריטב"א אבל איננו מוסכם נראה להיפך דקיי"ל א' המגלח וא' המתגלח ואפי' אם גלחו אחר לוקה הנזיר נראה דל"צ מעשה ואפי' א"נ כמו"ש המשנת חכמים דאינו חייב המתגלח כ"א במסייע היינו דוקא לענין מלקות אבל לענין איסור י"ל דל"צ מעשה כמו דאיכא עשה אף בלא מעשה. ב' לא אדע מה קאמר מר והלא על זה אנו דנין דלדברי המקו"ח יקשה למה צריך הגמ' לתרץ להסיר נימין המדולדלין נתכוין דאל"כ לא יהי' אסור מצד דבר שא"מ והרי כיון דאיכא עשה דקדוש יהי' ומטעם זה אסור אף דשא"מ א"כ יש לאסור הסריקה משום דדילמא ע"י הסריקה יתלשו השערות הקבועות בראש ואע"ג דבכ"מ דאש"מ מותר הכא אסור מצד העשה דקדוש יהי' כנ"ל. ג'. עיקר סברת הגאון שיחי' לחלק בין לאו לעשה דלאו איכא גם בשערות המדולדלות ועשה ליכא יען דהלאו על השערות אינו מובן לענ"ד דמנ"ל לחלק בין הלאו ועשה והרי המחבר עצמו כאשר רוצה לחזק דבריו דהחיוב על השערה דהשערה קודש הביא ראי' מהעשה דאמרה תורה קדוש יהי' גדל פרע וא"כ איך רוצה להפריד בין הלאו ועשה ובאמת תמהני על בקי כמותו שלא זכר דברי הג' חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ק"מ שכתב להיפך ממש דבשערות המדולדלין כיון דכבר נעקרו מהגומות ותלוין במקצת לית בהו משום השחתה גם בנזיר והא דאסרינן בנזיר הוא רק מכח העשה דקדוש יהי' עיי"ש שכתב שהדברים נראין אמתיין וא"כ מבואר להדיא מד"ק דגם העשה אינו עובר כ"א במכוון ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ. ועי' בסי' ז' שם שהאריך הגאון המחבר שיחי' ברוב גאונו לברר דאף עבירת שוגג הוי עבירה מכמה דוכתין ואכ"מ לפלפל בכ"ז אמנם זאת ראיתי שבכל המקומות שהביא הוא רק כשעובר עבירה במעשה אבל שיהי' עבירה במתעסק אפי' אם הוא בלי מעשה לא מצאתי שום ראי' בדברי הרב שיחי' ולכן אין מדבריו סתירה לדברינו ודו"ק היטב בכל זה

ד) במס' כתובות (דף נ' ע"א) א"ר אילעאי באושא התקינו המבזבז