כלי חמדה בראשית פא

דחיישינן לתקלה בשוגג ובנדבה כיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא לכן בשוגג ליכא בל תאחר משא"כ במזיד דמי לנדר וכתב שהציע הדבר לפני גדולים והסכימו לדבריו. והנה בפשיטות אין מובן כלל לדבריו דמה סברא היא זו לחלק בין שוגג למזיד כיון דזה שאתרבי נדבה לבל תאחר היינו משום שלא הקריבו על המזבח ועבר על בל תאחר א"כ מאי נ"מ בין שוגג למזיד ומה מהני בזה דכל היכא דאיתא בי גזד"ר איתא. ואמת שיפה דקדק השבות יעקב מלשון הר"ן ז"ל שכ' נדבה נמי דילמא אתא לידי תקלה "דילמא יפשע" ומאחר נדרו להביא יותר מג' רגלים עיי"ש נראה דס"ל להר"ן ז"ל דמשום חשש דילמא בשוגג יעבור על בל תאחר לא הוי חיישינן לתקלה אמנם מה שכתב השב"י לחלק בין נדר לנדבה משום דכל היכא דאיתא בגזד"ר איתא לכן בשוגג ליכא בל תאחר משא"כ בנדר זה אין לו מובן כלל ומה שנלענ"ד להצדיק את דברי השב"י ולא מטעמו עפמ"ש בחי' ריש ברכות לפרש דברי רש"י ז"ל במשנה ד"ה כדי להרחיק אדם מן העבירה שכ' בזה"ל ואסרם באכילה קודם זמנן כדי שלא יבואו לאוכלן אחר עמוד השחר ויתחייב כרת, ותמה בצל"ח אמאי לא כתב רש"י ז"ל מצד לאו דנותר ועיי"ש מ"ש לחלק בין לאו לכרת

אמנם לענ"ד נראה בכוונת רש"י ז"ל דמצד לאו דנותר דהוי לאו שאב"מ ויהי' בשוגג ג"כ מצד זה אין לנו לעשות הרחקה כיון דבאמת בכל ל"ת שהזהירה התוה"ק צריך להיות איזה איסור בזה. או פעולת איסור. או מחשבת איסור. ומעתה נראה דבלאו שיש בו מעשה בשוגג איכא עכ"פ פעולת איסור כיון שהתורה אסרה המעשה ההוא לכן גזרינן משא"כ בלאו שאין בו מעשה ע"כ דהאיסור הוא על המחשבה וכיון דהוא בשוגג ליכא איסור כלל מה"ת ולכן ל"ש לחוש לתקלה מצד דילמא יכשלו בלאו דנותר בשוגג ומשום זה לאסור את הקדשים לפני זמנו. לכן פי' רש"י ז"ל דהחשש הוא משום שיבוא לידי שגגת כרת. וזה נכון בכוונת רש"י ז"ל

ומעתה נראה דבודאי צדקו דברי הר"ן ז"ל דהחשש דתקלה היינו רק משום שמא יפשע ומאחר נדרו דאם לא נחוש למזיד אלא לשוגג אינו בגדר תקלה כיון דבל תאחר הוי ג"כ לאו שאב"מ ובשוגג אינו תקלה ומשום זה לא יתכן לומר דהנודר הוא רשע אך באמת צריך להבין אטו בשופטני עסקינן שיעבור בשאט נפש על לאו דבל תאחר. אמנם נראה דהענין הוא כיון דקיי"ל דיש שאלה בנדרים וגם נדרי הקדש בכלל להלכה דקיי"ל כב"ה דיש שאלה בהקדש א"כ שפיר יש חשש דישמיט את עצמו לקיים את נדרו ולא יחוש על איסור בל תאחר כיון דבידו לאיתשולי ופקע ההקדש למפרע ולא יהי' איסור ב"ת. ומעתה י"ל ד' רש"י ז"ל בטו"ט לא מיבעי' לפ"ד החוות יאיר בתשו' סי' [...] דאפי' לב"ה דיש שאלה בהקדש היינו דוקא בנדר כיון דחייב באחריות אינו ברשות גבוה משא"כ בנדבה כיון דכל היכא דאיתא בי גזד"ר איתא ל"מ שאלה כלל וא"כ א"ש דברי רש"י ז"ל כפשטי' דדוקא בנדר דמהני שאלה שייך תקלה מצד בל תאחר דיש לחוש דיפשע ומאחר נדרו משא"כ בנדבה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ול"מ שאלה א"כ ל"ש לחוש מצד בל תאחר כיון דאין חשש דבמזיד יעבור על בל תאחר אלא בשוגג ושוגג באיסור לאו שאב"מ אינו בגדר תקלה. אך לפימ"ש הפוסקים דדברי החו"י תמוהין וברור הדבר דגם בנדבה מהני שאלה מ"מ י"ל דכוונת רש"י ז"ל בסנגון הנ"ל לפמ"ש האחרונים דבהקדש צריך שאלה בפתח דוקא דבחרטה ל"מ משום דאמירה לגבוה כמס"ל דמי ואין בכח החכם להתיר הנדר. אמנם זה דוקא בהקדש שאינו חייב באחריות אבל בהקדש שחייב באחריות כיון דאם יתשל על ההקדש זה שהפריש יהי' חייב להפריש אחר וא"כ לית לי' רווחא להקדש בז