כלי חמדה בראשית פ

דשלב"ל. וכתב הריב"ש ז"ל דאין זה ראי' בלל די"ל דקודם מתן תורה הי' אדם מקנה דשלב"ל עיי"ש. ולכאורה מה יענה לדברי הר"מ והראב"ד ז"ל הכא שהוכיחו מהא דיעקב נדר בדבר שלב"ל דמהני נדר בדשלב"ל דילמא הי' מהני מצד קנין כיון דקודם מתן תורה אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דמצי להקדיש דשלב"ל. אמנם יש לקיים דברי הריב"ש ז"ל למעיין בדקדוק הלשון בר"מ ז"ל שהוסיף להביא הקרא דאשר נדרת לי נדר שלכאורה מיותר הוא אלא דהר"מ ז"ל בא להזהיר זה דלא נימא דבאמת אין נדר חל על דשלב"ל והא דהי' מהני נדר יעקב היינו מצד קנין דקודם מתן תורה הי' יכול להקדיש דשלב"ל לכן הביא הר"מ ז"ל דהשי"ת אמר לו אח"כ אשר נדרת לי נדר הרי מבואר דהי' לו חלות מצד הנדר. ואין לומר דסוף כל סוף מה ראי' מקודם מתן תורה נימא כמו דקנין חל על דשלב"ל ה"ה דנדר הי' חל אבל לאחר מ"ת דנתחדשה הלכה דא"א מקנה ומקדיש דשלב"ל ה"ה דנדר אינו חל על דשלב"ל. ז"א דהר"מ ז"ל לשיטתו דנראה מדבריו בפ' [...] מה' מלכים דב"נ אינו מוזהר בלא יחל דברו וא"כ ע"כ הא דנדר יעקב היינו משום שרצה להחמיר על עצמו כדין ישראל וכיון דבישראל לא מהני נדר בדשלב"ל א"כ פשיטא דל"ש לומר בב"נ אשר נדרת לי נדר ושפיר הוכיח הר"מ ז"ל להלכה דבישראל חל נדר בדשלב"ל וזה נכון בדעת הריב"ש. ומעתה הדרא לדוכתא קושיתינו דכתב דהוצרך לומר בע"פ דאל"ה לא הי' חל מצד נדר וקשה מה בכך דלא הי' חל מצד נדר עכ"פ הי' חל מצד קנין כיון דקודם מתן תורה אדם מקדיש דשלב"ל. אך לקושטא דמילתא ל"ק בזה דודאי דהאו"ח מודה לדרש חז"ל דילפינן מלאמר דיעקב לימד אותנו לדורות שיהיו נודרין בעת צרה ורצה דוקא לנדור וכיון שכן שרצה שיהי' לו חלות מצד נדר ג"כ הוצרך להוציא בשפתיו דנדר בלב לא מהני כלל

ובאמת בעיקר דברי הרא"ש והטור ז"ל לחדש דדשלב"ל בשבועה מהני הקנין לכאורה יש לומר דמסברא דבריהם נכונים כיון דהטעם דא"א מקנה דשלב"ל הוא משום דלא סמכא דעתי' והיכא דסמכא דעתי' מקנה גם דשלב"ל וא"כ י"ל דשבועה שנשבע לו א"כ שוב סמכא דעתי' וקני גם בדבר שלב"ל ועיי' באוה"ח פרשת תולדות שכתב בפשיטות כיון דהטעם דא"א מקנה דשלב"ל מצד דלא סמכא דעתי' אין נפ"מ אם הוא בשבועה או לא. אמנם לכאורה אינו מובן אמאי לא נימא כיון דנשבע לו גמר ומקנה אמנם נראה כיון דקיי"ל דבשבועה מהני שאלה וא"כ שפיר לא סמכא דעתי' כיון דיכול למיתשל על שבועתו ומעתה י"ל למ"ד דב"נ מוזהר על בל יחל אבל בהיתר חכם אינו ול"מ למיתשל על שבועתו א"כ בב"נ שפיר מהני קנין בדבר שלב"ל אם הוא בשבועה או בנדר לקיים כיון דסמכא דעתי' מצד הנדר והשבועה ושוב מהני הקנין גם בדבר שלב"ל וצדקו דברי הרא"ש והטור ז"ל דנפ"מ גם לאחר מ"ת אם מקנה לו דשלב"ל וחייב את עצמו לקיים בשבועה ובנדר על דעת רבים דל"מ התרה די"ל דבכה"ג מהני הקנין בדבר שלב"ל. ודו"ק היטב בכ"ז

ג) בנדרים (דף ט' ע"א) במשנה כנדרי כשרים לא אמר כלום. כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ומסקינן שם בגמ' לל"ק דהמשנה אתיא כר"מ דמחלק בין נדר לנדבה ופרכינן מ"ש נדר דילמא אתי בהו לידי תקלה נודב נמי דילמא אתי בהו לידי תקלה ופי' רש"י ז"ל ד"ה דילמא אתי בהו לידי תקלה דכי אמר בלשון נדר הרי עלי קרבן אתי לידי תקלה דעובר עליו בבל תאחר נדבה נמי כי אמר הרי זה קרבן אתי לידי תקלה לידי גיזה ועבודה אבל בל תאחר ליכא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל

והנה כבר מפורסם תמיהת הפנים מאירות על רש"י ז"ל שמפורש בהדיא בר"ה בסוגיא דבל תאחר מקרא דגם בנדבה איכא בל תאחר באפריש ולא אקריב וראיתי בתשו' שבות יעקב ח"ב ס"ג שכתב כיון