כלי חמדה בראשית עט

קודם לכן ובאמת שמן המשחה הי' כח אלוקי דהשמן שעשו נשאר לגמרי כמו שאמרו חז"ל שכולו קיים וא"כ שפיר י"ל דנעשה דבר חדש לגמרי ע"י שמן המשחה. ומעתה מובן היטב דברי הגמ' מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט כיון דלאחר שנמשח לא נשתמש בו הדיוט ממילא לא נשתמש בו הדיוט כלל דמה ששימש בו הדיוט קודם שנתקדש ונמשח אינו מיקרי שימוש כלל כיון דלאחר שימוש נעשה כלי חדשה לגמרי ה"ה העצים והאש שלוקחין למזבח צריך שיהי' לא נשתמש בהן הדיוט מעולם וא"ש מאוד דברי הגמ'. ומעתה א"ש מאוד דברי הפרקי דר"א דבאמת קודם שבא השמן מן השמים הי' יעקב אבינו עושהו רק למצבה שלא נאסר בו שימוש הדיוט אמנם אח"כ כשבא לו השמן מן השמים ויצוק עליו ונתקדש ע"י שמן המשחה והרי כעשה דבר חדש לגמרי ושוב אינו פוסל בו שימוש הקדום ולכן שפיר אמר יעקב אבינו ע"ה והאבן הזה אשר שמתיו מצבה מעתה יהי' בית אלקים ממש ונעשה ממנו אבן שתי'. ואל יקשה עליך מה שיצא מדברינו דבר חדש מאוד לדינא דמה שנתקדש ע"י שמן המשחה לא הי' פוסל בו שימוש הדיוט מדברי הר"מ ז"ל שכתב סתמא דכללא הוא דכל מה שצריך לבנין המקדש ולכלים הכל הי' צריך להיות חדש ממש. זה לק"מ דהרי קיי"ל דרק כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן אבל מכאן ואילך אף שהי' שמן המשחה לא נמשחו המקדש והכלים בשמן המשחה רק עבודתן מחנכתן ושפיר צריך שיהי' חדש ממש. ועי' היטב בכ"ז

ב) בספר אור החיים הקדוש בפסוק וידר יעקב נדר לאמר כתב בזה"ל פירוש שהוציא הנדר בשפתיו כי זולת זה נדר בלב אינו נדר. עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה על רבינו ז"ל הא ילפינן מקרא דכל נדיב לב עולות דבקדשים מהני מחשבה ג"כ ואם אמנם כי יש בזה פלוגתת הפוסקים אי גם בצדקה מהני מחשבה אי הוה בכלל נדרי גבוה מ"מ הכא דיעקב אבינו ע"ה אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דהיינו לגבוה ממש א"כ בודאי מהני גם מחשבה. ומה שנלענ"ד בכוונת האוה"ח ז"ל דהנה באמת יש לעיין בהא דקיי"ל דהקדש מהני במחשבה כיון דכתיב לא יחל דברו אמאי לא אמרינן דוקא דברו לא יחל אבל מחשבה מותר לחלל כמו דדרשינן מודבר דבר דשבת דדיבור אסור הרהור מותר וכן לא יראה בך ערות דבר א"כ הכא נמי נדרוש הכי ולא יהי' איסור דבל יחל במחשבה וכן העשה דכל היוצא מפיו יעשה הרי מבואר להדיא רק על דיבור דיצא מפיו ולא על מחשבה לכן נראה דאו"ח ז"ל ס"ל דאה"נ דליכא לאו דלא יחל ועשה הנ"ל במחשבה אמנם מ"מ בהקדש מהני מחשבה משום דאמירה לגבוה כמס"ל דמי והוי קנין להקדש בדיבור וקנין זה מהני במחשבה ג"כ כמו דיבור דמהני מתורת קנין ה"ה דמהני מחשבה וכמו"ש האבני מילואים לענין עכו"ם אע"ג דליתא בבל יחל לחד מ"ד מ"מ יכול להקדיש דהוי קנין מטעם אמל"ג ה"ה אם מקדיש במחשבה מהני מצד קנין. ומעתה י"ל עפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו מה' ערכין דאע"ג דקיי"ל א"א מקדיש דשלב"ל מ"מ אם אמר הרי עלי להקדישו ה"ז חייב להקדישו לכשיבוא לעולם משום נדר ראי' לדבר מיעקב אבינו שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונאמר אשר נדרת לי שם נדר. ועיי' בהשגות הראב"ד שכתב דהראי' מיעקב ראי' הוא וא"כ מבואר דהכא מצד הקדש לא הי' מהני מטעם דאין אדם מקדיש דשלב"ל ורק מצד נדר הי' מהני דחל גם על דשלב"ל וחייב לקיים נדרו לכשיבוא לעולם ולפי"ז צדקו דברי האוה"ח דז"ד דנודר בפיו אבל בנדר בלב ל"מ דנדר בלב ל"מ כיון דמצד קנין ל"מ הכא כיון דהוי דשלב"ל. איברא דאכתי יש לעיי' בזה דהנה באמת הקשיתי מדברי הר"מ והראב"ד אלו על דברי הריב"ש בתשו' סי' שכ"ח שכתב לדחות ד' הטור בשם הרא"ש ז"ל דהוכיח מזה שמכר עשו ליעקב הבכורה אע"ג דהוי דשלב"ל דבשבועה יכול להקנות