כלי חמדה בראשית עה

הוה בגדר גר שנתגייר שפקע אחוה מהם ואין כאן מקום להאריך יותר

ד) (כ"ו ח') ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו' והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. בתשו' רמ"א סי' ב' כתב ראי' לדבר דמהני אמתלא היכא דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא. וראי' לדבר מענין יצחק אבינו עם רבקה אשתו בשנותו את טעמו לפני אבימלך שאמר עלי' אחותי היא ושימש עמה בסתר שנאמר וישקף אבימלך בעד החלון. הנה אף על פי שהוחזקה לכולם כאחותו מ"מ הי' מותר לשמש עמה אע"ג דאחותו אסורה לב"נ. אלא ש"מ דמאחר דהי' לו אמתלא כמו שאמר כי אמרתי אין יראת ד' במקום הזה דהוי שרי עכ"ל

והנה אחר נשיקת כפות רגליו של רבינו הרמ"א ז"ל צע"ג שכנראה לא זכר את התנצלות יצחק והביא ד' אברהם ועיין שם עוד שמפלפל עוד מזה ונשכח ממנו כרגע כי לא היתה זה תשובת יצחק כלל. אמנם בעיקר הדבר שהאריך רבינו הרמ"א ז"ל לא אדע מה איסור יש בזה אם הבעל והאשה יודעים שניהם שלא כן הוא רק שהוכרחו לומר כן או אפי' בלא הכרח מהכ"ת לא יהיו מותרין לשמש בינם לבין עצמם ולמה צריך בזה לאמתלא ופשוט דאמתלא ל"צ אלא למי שמסופק אבל למי שיודע האמת ל"צ אמתלא כלל ובאמת בגליון כתב שכוונת הרמ"א ז"ל דאיך האמין לו אבימלך והי' לו לענשו ע"ז והוא באמת קושיא גדולה למאי דקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות ופשוט דזה גם בב"נ איתא וכיון דקיי"ל דב"נ נהרג בע"א א"כ אבימלך הי' לו לדונו למיתה אך באמת נראה דגם אבימלך לא ראה רק שהבין בחכמה שיצחק שימש ולא הי' גם ע"א שראה את המעשה א"כ אבימלך לא הי' יכול לענוש את יצחק ויצחק מצד עצמו לא הי' צריך לאמתלא כלל

אך באמת בעיקר הדברים אי בשוי' אנפשה חתד"א היכא דיודעת שאינה כן אם מותרת לעבור נראה דתליא בטעם דשוי' אנפשה חתד"א. דאי נימא דהוא מצד הודאת בע"ד בוודאי כן הוא. אמנם לדעת המר"י באסן דהוא מצד נדר א"כ נראה דאפי' אם הוא באמת שקר מ"מ בלא אמתלא אסורה מצד נדר וכבר זכרנו בפ' בראשית שיש פלוגתא בזה בירושלמי אי ב"נ מצווה על בל יחל וא"כ שפיר הי' צריך יצחק לאמתלא דלא הי' אלא נדרי אונס

ועיין בתשו' אבקת רוכל למרן הב"י ז"ל סי' ק"פ תשובת הגאון מו"ה ישראל מזרחי ז"ל שכתב שם בסוף דבריו דאמתלא ל"צ אלא לגבי אחר שמסופק אבל לגבי עצמו שיודע האמת ל"צ אמתלא כלל ובהא דכתובות (דף כ"א) דבעי מיני' שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני וכו' דנראה דצריך דוקא אמתלא היינו משום דהבעל לא ידע אבל לצורך עצמה לא צריכה לאמתלא כלל כיון דקים לה דטהורה היא אתד"ק. ומרן הב"י ז"ל בסי' קפ"א (דף קס"ד ע"א) בד"ה ועוד דהא דצריכה לתת אמתלאה. השיב עליו ודעתו הק' דצריכה אמתלא גם בשביל עצמה דאל"כ אינה נאמנת עיי"ש מה שהאריך בזה. ודבריו צריכין ביאור דנראה ברור דכוונת הגר"י מזרחי ז"ל כדאמרן דנהי דאנן לא מהימנינן לי' בלא אמתלא מ"מ היא לעצמה ל"צ כלל אמתלא כיון שיודעה האמת ולכן בסתר מותר לעשות כפי האמת אם לא שדעת מרן ז"ל ג"כ דשוי' אנפשה חד"א הוא מטעם נדר ולכן אף הבע"ד עצמו שיודע האמת צריך אמתלא

ובאמת י"ל עוד דיצחק לעצמו לא הי' צריך אמתלא כלל ולא היתה אסורה עליו מצד שוי' אנפשה חד"א לפי"מ שכתבו הפוסקים דהאידנא דאיכא חדר"ג שאינו יוכל לגרש בע"כ אין הבעל יכול לאסור אשתו עליו מצד שוי' אנפשי' חד"א כיון דמשועבד לה א"י להפקיע שיעבודו א"כ ה"ה בב"נ לדעת הפוסקים דבב"נ ל"מ גירושין א"כ אין יכול לגרשה ושוב לא