כלי חמדה בראשית עג

אחרינא ואע"ג דאינו מוכרע מ"מ אמאי לא מייתי הגמ' מזה

אמנם להנ"ל א"ש דאף אי נימא דאין ב"נ מקריבין שלמים מ"מ כ"ז שהיו האבות בא"י היו יכולין להקריב גם שלמים כיון דבא"י הי' להם לגמרי דין ישראל. ועיי' ברמב"ן ז"ל לקמן בפ' ויגש שכ' ג"כ בפשיטות דיעקב הקריב שלמים ולא קשיא לי' מזה דב"נ אין מקריבין שלמים וע"כ כדאמרן

אמנם בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל יש לעיין למה הוצרך לתרץ דרק בא"י קיים המצות לגמרי ולכן נשא יעקב שתי אחיות בח"ל בלבד שזה לכאורה מחוסר הבנה כיון דדעתו הי' לחזור לא"י וצ"ל שדעת הרמב"ן ז"ל כיון דנשאה בהיתר ולא עבר בשעת מעשה על הקרא דאשה אל אחותה לא תקח שוב ליכא איסור אח"כ קודם מתן תורה עכ"פ ואמאי ל"כ לתרץ בפשיטות כיון דהרמב"ן ז"ל ס"ל דמיום שבא אברהם אבינו בברית. בכלל ב"נ לא יחשב והיה בכלל ישראל כמבואר בדבריו בפ' אמור בענין מגדף וכבר האריך בזה המל"מ ז"ל בספרו פרשת דרכים דרוש א' דלדעת הרמב"ן ז"ל היו ישראלים גמורים מיום שבא א"א ע"ה בברית ואע"פ שלא הוצרכו לקיים המצות כ"א בא"י זה הוא מטעם אחר כיון דלא נצטוו עדיין על מצות התורה א"כ נהי שקיימו מעצמם לא קיימו אלא בא"י דעיקר החיוב הוא שם אבל בכלל ישראל היו מיום שבא אברהם אבינו בברית. וא"כ אמאי לא תירץ בפשיטות דמסתמא כשנשא רחל ולאה גייר אותם להיותם ג"כ בכלל ישראל וא"כ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא הוי שתי אחיות כלל ועיי' בפר"ד שם שהביא תירוץ זה בשם המהר"ש יפה ז"ל וכתב שתליא אם האבות הי' להם דין ישראל ועיי"ש שכ' שעפ"ד הרמב"ן ז"ל בפ' אמור מבואר שאזיל בשיטת המהר"ש יפה ז"ל ותמהני שלא ביאר דא"כ למה הוצרך הרמב"ן ז"ל לתרץ על קושיתו מיעקב שלא קיימו המצות בח"ל. ועיי' היטב בדברי הפר"ד ותראה שלשיטתו הוא תמי' קיימת על רבינו הרמב"ן ז"ל

אמנם מה שנלע"ד בדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאע"ג דהי' להם דין ישראל מ"מ ל"ש לומר אז גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דעדיין לא נתנה התורה והמצות ולא נשתנו כלל בדינים מכלל ב"נ אלא בענין עכו"ם א"נ דב"נ אינו מוזהר על שותף עכו"ם והזכרים במילה. אבל בלא"ה לא הי' בהם שיטי ל"ש לומר למי שבא להתדבק להם וללכת בדרכיהם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי הן אמת שראיתי להפרשת דרכים דרוש ב' שכתב דלדעת הרמב"ן ז"ל דאבות יצאו לגמרי מכלל ב"נ לאחר שנתגיירו פטורים על מה שעבדו עכו"ם קודם שנתגיירו כיון דנשתנה דינם ומיתתם עיי"ש שהביא דברי הגמ' סנהדרין (דף ע"א)

אמנם אני תמה על רבינו הגדול ז"ל שלא זכר דברי הגמ' סנהדרין (דף נ"ח) דדינים במרה נצטוו ועיי"ש לענין עדה ועדים והתראה מבואר מזה דקודם לכן גם בישראל הי' להם כל דיני ב"נ ויותר מזה מבואר ברש"י יומא (דף ס"ו ע"ב) דלכן בחטא העגל היו נידונים בסייף אע"ג דישראל שעבד עכו"ם בסקילה דעדיין לא נאמרה מצות ארבע מיתות ב"ד והיו דנים אותן בסייף כדין ב"נ וא"כ נסתרו כל דבריו ז"ל וברור הדבר דלא אשתנו כלל בדין מב"נ וא"כ נראה דל"ש בי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי שנימא דפקע הקורבה מהם. ויש ראי' ברורה לזה מגמ' ערוכה בסוטה (דף י' ע"א) דאיתא התם רשב"נ אמר שנתנה עינים לדברי' כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה לי' גיורת אני וברש"י ז"ל בזה"ל "ואינה עובדת עכו"ם וראוי' לך" שמא א"א את אמרה לי' פנוי' אני שמא קיבל בה אביך