כלי חמדה בראשית עא

חיובא בזמנו ושוב איתא בתורת תשלומין דזה אינו דסוף כל סוף כיון דבזמנו לא הי' יכול למולו מחשש אדום נהי דהי' בטעות מ"מ כיון דהי' ספק פק"נ אע"ג דלפי האמת נתברר דהי' אז בר מילה מ"מ לא הי' בר חיובא בזמנו ויש להעיר בזה מרש"י ז"ל יבמות (דף ס"ד ע"ב) ד"ה איסורא וסכנתא עיי"ש שמבואר דאפי' אם יחי' הילד מ"מ כיון דמצד החזקה אין למולו הו"ל כמילה שלא בזמנה שאינה דוחה את השבת ועבר על חילול שבת ולא אמרי' כיון דנשאר חי איגלאי מילתא למפרע דהי' מחויב במילה וניתן שבת לדחות אצלו וע"כ כנ"ל כיון דהי' אסור למולו מצד החזקה אינו בר חיובא ואע"ג די"ל דהתם שאני כיון דהי' חזקה שמתו אחיו מחמת מילה א"כ שפיר לא הי' בר חיובא ונהי דנשאר חי זה משום שנעשה לו נס אמנם בשביל זה ל"ש לומר איגלאי מילתא למפרע דהי' בר חיובא וראי' לזה דהרי בהוחזק שמתו אחיו מחמת מילה אפי' אם מלו אחד וחי מ"מ הבן הנולד אח"כ אסור למולו מצד החזקה א"כ ל"ש בזה איגלאי מילתא למפרע דהיתה חזקה בטעות כיון דאכתי אזלינן בתר חזקה זו ולכן שפיר כתב רש"י ז"ל דהוי חילול שבת משא"כ הכא דהי' באמת רק מצד טעות מ"מ הסברא נראה כדאמרן דהוי אינו בר חיובא בזמנו וזה מוכרח בכוונת המדרש. איברא דאכתי יש לעיי' אפי' א"נ כן דלאחר ח' ליכא חיובא על האב אם לא הי' בר חיובא בזמנו נראה דזה רק חיובא דאב אבל עכ"פ החיוב על הב"ד שלא להניח ערלים ביניהם דנפקא מקרא דהמול לכם כל זכר זה בוודאי איתא על האב ג"כ לאחר ח' וא"כ הדרה קושיא לדוכתא אמאי לא מל אותו יצחק אח"כ

והנראה בזה דס"ל להמדרש דהא דאמרינן דאם לא מל אבוהו חייבין ב"ד למימהלי' היינו ב"ד דוקא ואב אינו בתורת ב"ד דבישראל קרובים אינן בכלל ב"ד א"כ י"ל דבמצות מילה שניתן להם בתורת ישראל ניתן להם בכל הדינים שאין לאב תורת ב"ד על בנו ואע"פ דאצל ב"נ גם קרוב יכול לדונו מ"מ במצוה זו אין קרוב יכול לדונו כיון דבישראל אין קרוב יכול להיות ב"ד ובאמת יש להכריח כן מד' המדרש בלא"ה דאל"כ קשה אמאי לא נימול בע"כ כשהיותו בן י"ג שנה דאפי' א"נ דכשהוא בן י"ג נפסק החיוב מכל אדם אבל עכ"פ יש מצות כפי' שהב"ד כופין לקיים המצות וא"כ אמאי לא הכריח אותו יצחק ומל אותו בע"כ אלא ודאי כדאמרן ועיי' לעיל בפ' וירא בקרא דויהי אחר הדברים האלה ברש"י בשם המדרש דישמעאל התפאר על יצחק שנימול לי"ג ולא מיחה נראה דאם הי' מוחה לא הי' נימול בע"כ ואף כי ברש"י ז"ל יש לדחוק דאין ראי' רק שהתפאר שעשה המצוה ברצונו הטוב אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל נראה מבואר דישמעאל אמר לו ליצחק דאם הי' מוחה לא הי' נימול בע"כ וע"כ כדאמרן כיון דהציווי לישמעאל הי' מצד בנו של אברהם א"כ בהיותו בן י"ג החיוב על הבן בעצמו ולא הי' אברהם כופה אותו למולו אף מתורת ב"ד ואם אמנם כי אין ראי' מבן י"ג שנה דמדינא נפטרו האב והב"ד מחיובם רק מתורת כפי' שצריך שהב"ד ישגיחו שיקיים כל אחד מישראל מצות מילה ע"ז י"ל דקודם מתן תורה שלא היו בכלל ערבות לא נתחייבו בזה משא"כ קודם י"ג דיש חיוב על הב"ד מדינא למולו אף קודם מתן תורה מנ"ל דאב אינו בכלל חיוב זה ובאמת דעת המקנה דהחיוב דב"ד איתא גם על אב ואם דב"ד לאו דוקא רק דכל ישראל ישנם בחיוב זה שלא להניח ביניהם ערלים ואולי י"ל דאפי' המקנה מודה דקודם מתן תורה אין חיוב אלא על הב"ד ודוקא לאחר מ"ת החיוב על כל ישראל מצד ערבות משא"כ קודם מתן תורה אמרי' דב"ד דוקא מחויבין

אך לפי"ז י"ל דאף לאחר מ"ת נשים אינן בכלל חיוב זה כיון דנשים לא נתערבו בעד האנשים אין עליהם חיוב זה ומדברי