כלי חמדה בראשית ע

מילה שעל האב הוא בכל רגע משבא לכלל חיוב וא"כ כיון שראה יצחק אחר זמנו שהוא אדום בטבע איך המתין עד י"ג שנה הא מצותו על האב בכל רגע ורגע כמו"ש הפוסקים ומה שנלענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להעיר לפי דברי הרוקח דעיקר מצות מילה שעל האב הוא ביום השמיני ואח"כ הוא רק משום תשלומין א"כ בחלה בח' שוב לא יהי' מצוה על האב כלל למולו אח"כ כמו גבי חיגר בראשון ונתפשט בשני לענין עולת ראיי' למ"ד תשלומין דראשון הוא. ובאמת ראיתי להגאון בעל יד המלך ז"ל בהלכות מילה שכתב כן להלכה דבחלה הבן בשמיני בטל המצוה מעל האב ועיי"ש שהביא ראי' לזה דאל"כ אמאי מילה בזמנה דוחה שבת הא אפשר לאחר שבת אלא וודאי דאין מצוותה אלא ביום הח' דווקא עיי"ש שהאריך בזה

אמנם לפענ"ד מדעת כל הפוסקים מבואר להיפך וכ"כ בזה בחי' להלכות מילה. אך הדבר צריך טעם לדעת הרוקח הנ"ל. ומה שנלענ"ד בענין זה להעיר בדבר חדש דנהי דאמרינן בחגיגה בחיגר בראשון ונתפשט בשני פטור כיון דלא הי' בר חיובא בראשון היינו דוקא חיגר שבאמת יכול לעלות וליראות ע"י נסיעה בקרון וסיועת בני אדם רק דגזה"כ הוא דפטור מראיי' זה הוי בגדר אינו בר חיובא בזמן החיוב ושוב ליתא בתשלומין משא"כ בחולה מסוכן בראשון וסכנה היתה לו לעלות ליראות בראשון חייב בשני וטעמא דמילתא דחולה אינו פטור רק דפיקוח נפש דחי' לי' דמצ"ע דפק"נ דוחה למצ"ע דראיי' וכיון דיש עליו מצוה לשמור את נפשו ה"ה פטור עתה מכל מצות שיכולין להביאו לידי סכנה וכיון שכן כשהבריא ביום הב' מחויב בראיי' שאתמול לא הי' פטור אלא שהי' עוסק במצוה חמורה ועיד"ז לא הי' יכול לעשות מצוה זו ופשיטא דעוסק מצוה ביום הראשון דרגל אינו פטור מראיי' ביום השני אפי' למ"ד תשלומין דראשון וכ"נ מבואר בת' רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"ד אות ח' עיי"ש וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ. ואולי י"ל שזה כוונת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל סופ"א מה' מילה שכ' בזה"ל אין מלין אלא ילד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה הכל. ואפשר למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת מישראל עכ"ל וכבר תמהו הפוסקים על לשון זה דנראה לכאורה מד' הר"מ ז"ל שאם לא הי' אפשר למול לאחר זמן היו מלין אף במקום פק"נ וצ"ע דהרי כל התורה נדחה מפני פק"נ

אמנם להנ"ל י"ל דכוונת הר"מ ז"ל להורות דזה שאין מלין את הילד החולה בזמנו אין זה מפאת פטור שפוטרתו התורה אלא מפאת דפק"נ דחי' למצות מילה והוי עוסק במצוה דפטור ממצוה ושלא יקשה לך כאשר נחלה הילד ביום ח' שכבר חלה חובת המילה עליו מקודם לכן א"כ ל"ש זה וע"ז כתב הר"מ ז"ל כיון דמצות מילה אפשר לקיים עוד ומצות פק"נ היא עוברת לכן גם בזה מצות פק"נ דחי' למצות מילה ולכן כיון דזה דאינו נימול בעת חולי הוא מכח מצוה אחרת שדחי' לה ל"ש בי' תורת דיחוי וכשהבריא אכתי איכא לחיוב מצות מילה שעל האב ומעתה נראה דזה דוקא לאחר מתן תורה שנתנה תורה ונתחדשה המצוה דפק"נ משא"כ קודם מתן תורה דלא נצטוו במצות פק"נ נהי דלא היו צריכין לימול במקום סכנה זה הי' רק פטור ולא מצוה וא"כ כשלא הי' ראוי בשמיני שוב ליכא חיובא על האב. וא"ש ד' המדרש דכיון שלא נימול בזמנו שוב לא הי' עליו חיוב תשלומין ושוב אמר להמתין עד שיהי' בן י"ג שיקיים המצוה בעצמו ואין להקשות כיון דכל זה דלא הי' יכול למולו בזמנו הי' רק מצד טעות דקסבר הי' דלא נבלע בו דמו ומעתה כשנתברר לו אח"כ שכן הוא בטבע הרי איגלאי מילתא למפרע דהי' בר