כלי חמדה בראשית סח

שראוי לעבודה זה ראוי לברכה וא"כ הי' הכל תליא בלידה

אך לפי"ז צ"ע למה כתב רש"י ז"ל שהי' מעכבו בדין כיון שהי' בכור ליצירה כיון דענין קדושת בכור תליא בלידה. ועוד גם זה צריך להבין מה שכתב רש"י ז"ל שהי' יעקב רוצה לעכב כדין שיהי' בכור ללידה ג"כ ויטול מן הדין הא כיון דטבע הבריאה שזה שנכנס ראשון יוצא אחרון וכיון דקדושת בכור תליא בלידה א"כ אדרבה עשו שנוצר אחרון הי' מן הדין בכור כיון דהנוצר אחרון נולד ראשון

ומה שנלענ"ד להעיר בזה דבר חדש ונקדים להבין באמת לדעת הגר"א דלענין בכור לנחלה תליא ביצירה כמו שנראה מלישנא דקרא א"כ אמאי בבכור לענין קדושת בכור תליא רחמנא בפטר רחם דהיינו בלידה. ומ"ש זה בזה. לכן נ"ל דהענין הוא עפי"מ דמבואר במס' מגילה (דף י"ג ע"א) דמקשינן בגמ' יבמות אבי' ואמה למה לי. אמר ר"א עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה ופי' רש"י ז"ל בשעה שנתעברה אמה מת אביה נמצא שלא הי' לה אב משעה שנראה להקרות אב וכשיולדתה אמה מתה שלא נראית להקרות אם עכ"ל והוכיחו מזה המחברים דיש הבדל בין אב לאם דאב הוא משעת יצירה אמנם האם אינה אלא משעת לידה וטעם הדבר כתבו דהוא מצד עובר ירך אמו עיין בזה בס' עורה שחר אות א' אות קטן ד' וקדמו בזה בביאור הדבר בספר אור חדש על מגילת אסתר לרבינו המהר"ל מפראג ז"ל ומעתה א"ש מאוד ההבדל בין בכור לנחלה ובין בכור לקדושת בכורה דבכור לנחלה תליא עיקר בבכור לאב ובאב הרי הוא אב משעת יצירה ולכן תליא ביצירה אמנם בכור לקדושת בכורה דזה תליא בבכור לאם וכיון דאינה נקראת אם אלא מלידה ואילך לכן תליא רחמנא בפטר רחם וזה נכון מאוד בס"ד

אמנם באמת עיקר דברי הגמ' מגילה הנ"ל לכאורה סתומה מאוד דאמאי אב מיקרי משעת יצירה ואם אינה נקראת אלא משעת לידה. ומש"כ המהר"ל ז"ל משום דאצל האם עובר ירך אמו לכאורה הד' נפלאין דהא גם אצל האב אמרינן כן דכללא הוא עובר ירך אמו. לכן נלענ"ד בביאור הענין דהנה קיי"ל דישראל אינו מוזהר על העוברין ובתוס' נסתפקו בכמה דוכתין אי איסורא איכא עכ"פ. ועיי' בת' חוות יאיר סי' ל"א שכ' שנראה שדעת התוס' דכ"ז דלא עקר לצאת ליכא איסור תורה מצד עוברין

אמנם בזה יפה כתב הגאון מטשעכאנאוו ז"ל דעכ"פ איכא איסור תורה מצד השחתת זרע דלא גרע מהשחתת זרע דחייב ע"ז מיתה בידי שמים

ומעתה לפימ"ש התוס' יבמות בשם ר"ת ז"ל דאשה אינה מוזהרת על השחתת זרע ה"ה דאין מוזהרת על העוברין מה"ת וא"כ שפיר מובן החילוק בין האב לאם דאצל האב מיד כשנוצר ראוי לקרותו אב כיון דהוא ברי' ואסור לו להשחיתו ולכן קרוי אב משא"כ אמו דכ"ז שלא נולד הרי מותרת מה"ת להשחיתו ולבטלו כיון דנשים אינם מוזהרת על השחתת זרע ג"כ מצד עוברין ליכא איסורא כנ"ל וא"כ אינה נקראת אם עד שנולד ולכן בבכור תליא בלידה כיון דצריך שיהי' בכור לאמו כיון דאינו חייב בפדיון אלא בכור לאם דוקא

ולפי"ז נראה דזה דווקא לאחר מ"ת אבל בב"נ דנצטוו גם על העוברין א"כ גם היא אסורה להשחית העובר מיד כשנוצר ואם כן ראוי לקרותה אם מיד כשנוצר וא"כ הי' הבכור לקדושת בכורה ג"כ משעת יצירה

אך לכאורה נראה להוכיח דהי' להם בזה דין ישראל דהרי מצאנו ביהודה כשאמרו לו זנתה תמר כלתך וגם הנה היא הרה לזנונים אמר הוציאוה ותשרף