כלי חמדה בראשית סז

לגבוה שפיר י"ל דל"ש בזה כלל התורה חסה על ממונן של ישראל כיון דמה שנוגע לענין גבוה ל"ש לומר התורה חסה על ממונן של ישראל וכמו"ש התוס' יו"ט פ"א דשקלים דמה"ט ממשכנין על השקלים אפי' את כסותו כיון דמשלך הכל וא"כ יש סברא גדולה לומר כן לענין התורה חסה על ממונן של ישראל ג"כ דל"ש מה"ט. אמנם מדמצאנו הכא גבי והשקית את העדה ואת בעירם דהשי"ת שידד הטבע בשביל ממונן של ישראל הרי כ"כ יקר ממונן של ישראל אצל הקב"ה עד ששידד הטבע עבור הממון לכן אמרינן דגם לנגד גבוה התורה חסה על ממונם של ישראל. יהי' איך שיהי' עכ"פ ראית הספר חסידים מכאן דלענין שתי' האדם קודם צ"ע כמש"ל: פרשת תולדות

א) בס' סערת אליהו כתב בשם הגר"א ז"ל שכ' לדייק בלשון הקרא בפ' כי תצא שכתוב כי תהיינה לאיש וגו' וילדו לו בנים האהובה והשנואה והי' הבן הבכור לשנואה דלכאורה צריך להבין שכ' מקודם לידת האהובה וא"כ איך הבן הבכור לשנואה. וכתב הגאון ז"ל דנראה דלענין בכור לנחלה תליא בענין היצירה מי שהוא הבכור ליצירה אע"ג דנולד אח"כ לו משפט הבכורה ומעתה מדוקדק המקרא וילדה לו בנים האהובה והשנואה אעפי"כ והי' הבן הבכור לשנואה וגו' כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. ומשכחת לה שבא על השנואה קודם לכן וילדה לט' ואח"כ בא על האהובה וילדה לז' דהי' לידת בן האהובה קודם ואעפ"כ הבן הבכור לשנואה. ומקשין העולם עליו מדברי רש"י ז"ל בקרא ואח"כ יצא אחיו שכ' בשם המדרש דמן הדין הי' מעכב שיעקב הי' ראשון ביצירה ורצה להיות ראשון בלידה ויטול הבכורה מן הדין וקשה למ"ל זאת הא בכור ליצירה הוא ג"כ בכור וכיון שיצא אחרון ע"כ הוא בכור ליצירה כמ"ש רש"י ז"ל וא"כ ממילא הוא בכור אלא ודאי דעיקר תליא בלידה

והנה לכאורה לק"מ דאפי' אי נימא כן דזה מוכרח דזה שיצא אחרון הוא מטיפה ראשונה אבל אינו מוכרח דיהי' יצירתו קודם יצירת השני ויש לומר דקליטת שניהם הי' כאחת וי"ל יותר דהרי באמת שיעור קליטה ג' ימים וא"כ י"ל דנקלטו שניהם כאחת או דקליטת השני הי' קודם וממילא השני הי' ראשון גם להיצירה. רק דהפוסקים כתבו דרוב נקלטין מיד וכיון דקיי"ל דבב"נ לא אזלינן בתר רוב וא"כ קודם מתן תורה שהי' להם דין ב"נ כיון שיעקב נולד אח"כ אמרינן דילמא גם היצירה אח"כ הי' ושפיר אזלינן בתר לידה הודאית כיון דמיצירה אין הכרע כנ"ל

אמנם לאחר העיון נלענ"ד דיש לעיי' עוד בזה. דלפי דעת הגר"א ז"ל דדייק מקרא דראשית אונו נראה דאפי' כשהיתה קליטת הטיפה השני' קודם הראשונה מ"מ כיון דזה שיוצא אחרון ע"כ שהיתה הטיפה שלו יוצאת ראשון וא"כ הוא הי' ראשית אונו ולו משפט הבכורה וכמו שאינו מגרע מה שנולד אחרון ה"ה שאינו מגרע מה שנוצר אחרון כיון דסוף כל סוף הוא מטיפה ראשונה וכיון דטיפה זו היתה של קיימא נולד ממנו בן קיימא ה"ה בכור לנחלה

אך באמת הקושיא על הגר"א ז"ל מד' רש"י ז"ל בפשיטות לק"מ דהרי הכא לא הי' השו"ט לענין הנחלה רק לענין קדושת בכור וזה תליא עיקר בפטר רחם כמפורש בתוה"ק. וממילא זה הבכור