כלי חמדה בראשית סג

בזה אך אפי' אם ימצאו בנים כאלו שירצו זאת ויש לחוס על כבודם מ"מ בזה אין להשגיח בהם כיון שאבותם במעשיהם מבזים כל הדת אין לחוש בזה ליקרי' ועי' כיו"ב בת' מוהר"י לבית הלוי במעשה באמ"ד בא' שפירש מדרכי ישראל וגזרו שלא להתעסק בקבורתו ופסק ג"כ שאין לחוש לכבודן של החיים אף אם הם אנשים כשרים בפרט שכ"כ שלבי לא יתנני להאמין כנ"ל ובטח הוא רק מהאנשים החנפים המתימרים לרבנים אשר הם בעצמם המעוררים לזה. ויש"כ לכת"ה שעומד בפרץ למחות בכל עוז ויהי' חלקי עמו

וע"ד שאלתו השנויי בענין פינוי עצמות מתים בזה אין רצוני לחו"ד להלכה כי יש בזה פנים לכאן ולכאן אך מפני הכ' אשוב לו קצת לפלפולא במה שמפלפל כת"ה בענין פינוי המת ממל"מ אם יש בו חשש ניוול ג"כ הנה כ"ת כיוון בזה לדעת הגרע"א בת' מהדו"ת סי' טו"ב שכ' כן בפשיטות דפינוי המת ממל"מ ל"ש בי' ניוול אבל ז"ב דז"ד אם ע"י הפינוי ממל"מ לא יתפרד ויוכל לשאר שלם כמות שהי' אבל אם ע"י הפינוי ממל"מ יתפרדו העצמות ולא יהי' כמות שהי' בודאי הוי ניוול גדול וזה יותר ניוול מבדיקת סימנים דהוה ס"ד בגמ' דמשום ממון ננוול אמנם ניוול כזה נ"ל דהוי כמו חתיכת המת דנסתפקו בגמ' אפי' במקום הצלת נפשות ועי' בחולין (די"א ע"ב) ועי' בת' רע"א שם ובנחל אשכול להג' מהר"ש על ה' מילה בזה ואכמ"ל. והנה בת' שיבת ציון סי' ס"ג דקדק על אביו הגז"ל לפמ"ש בעצמו בחיו"ד סי' קס"ד שהניוול שייך לחיים כשרואין סוף האדם שנשארו בו רק עצמות וא"כ גם בפינוי ממל"ק שייך ניוול לחיים עכ"פ אמנם אי משום זה נ"ל לפמ"ש כת"ה דיהי' עיד"ז היתר לכהנים ללכת שם עי"ד שיפנו כל העצמות א"כ י"ל דהחיים צריכים למחול על בזיונם במקום תקלה שלא יהי' מכשול לכהנים אך אין הדברים ברורים כמו שהרגיש כת"ה ואם נבוא להאריך בכאלה אין אנו מפסיקין ולזאת מוכרח אנכי להפסיק באמצע ופה תהי' שביתת קלמוסי והנני אומר לו שלום וברכה מרובה כנפשו היקרה ונפש ידידו הדושתה"ר מוקירו ומכבדו כערכו הרם ומברכו בחג כשר ושמח מאיר בן ברח"י נ"י

ד) בכתובות (דף ק"ב ע"ח) בגמ' לא בשטרי פסיקתא וכדר"ג אמר רב דאמר ר"ג אמר רב כמה אתה נותן לבנך כו"כ וכמה אתה נותן לבתך כו"כ עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנין באמירה עכ"ל הגמ'. והנה בת' נוב"י מהדו"ק ח' חו"מ סי' כ"ט נחלקו בפירוש דברי הגמ' כבוד הג' המחבר זצ"ל עם חתנו הג' מפוזנא זצ"ל דדעת חתנו ז"ל דפירוש הגמ' דלהכי קנו הכא באמירה כיון דאומדן דעת הכא דגמרי ומקני אהדדי לכן מהני אמירה ונפ"מ דאם גלי דעתו להיפוך שאינו מקנה בדיבור ל"מ הדיבור וצריך קנין וראי' לזה מדלא קנו בדבר שלא בא לעולם מוכח דרק בדעתו תליא מילתא שהוא מקנה באמירה ולא בתקנת חכמים. וחותנו הגאון ז"ל תמה עליו שאינו כן דמה בכך דגמר ומקנה כיון שאין האמירה קנין מה מועיל גמורת דעת ועיי"ש שהאריך בזה להוכיח דגמר דעתו לחודא לא מהני מאיסור גיורא שאנן סהדי שרצה ליתן לו בלב שלם ואעפי"כ הי' צריך קנין ולא מהני אמירה וע"כ דהא דמהני הכא אמירה הוא שחז"ל תקנו דבכה"ג הוי אמירה קנין ואין למידין מזה למקום אחר למקום שלא תקנו חז"ל והכא אפי' אם מתרמי אדם דלא ניחא לי' כבר הוא קנין מתקנת חכמים ז"ל עיי"ש היטב

והנה לכאורה איני מבין ראיות הג' מפוזנא ז"ל מהא דלא מהני הקנין בדבשלב"ל מנ"ל להוכיח מזה דאינו מצד תקנת חכמים הא י"ל דשפיר הוא תק"ח שיהי' קנין בדיבור אך אינו בר