כלי חמדה בראשית סב

שפיר י"ל כנ"ל אבל לענ"ד שנראה ברור דבלא"ה אסור לשרפו משום דעיד"ז מבטל מצות קבורה המחויבת מה"ת א"כ ד' התוס' צע"ג אמנם מה שנלענ"ד בכוונתם עפמ"ש הלח"מ פי"ב מה' אבל לתרץ ד' הר"מ ז"ל שכ' דלכן באומר אל תקברני א"ש לו משום דהקבורה מצוה וקשה הא מסוגי' מוכח דתלי' אי משום בזיונא או משום כפרה ותי' דהסוגי' קאי אליבא דמ"ד דקבורה בקרקע דרבנן עיי"ש היטב וא"כ י"ל דגם התוס' הכא ס"ל כיון דנראה מסתם סוגי' דקבורה בקרקע דרבנן הכי הלכתא וכדעת הר"ח ז"ל א"כ מה"ת יכול לקברו בארון בבית ולשרפו אח"כ דנראה פשוט דא"נ דקבורה בארון מקיים מצות קבורה יכול לשרפו אח"כ דכבר קיים מצותו של תורה ואי דמדרבנן צריך להוציאו ולקברו ע"ז שוב י"ל ברירה ולכן תי' התוס' דאין דרך לשרוף מת שלם דעכ"פ מנהגא הוא מימות עולם דקוברין והוי בגדר ודאי סופו לצאת ולא משום דמדרבנן חייב להוציאו וז"נ. ויש להאריך עוד בכ"ד אלא שאין הזמ"ג כעת להאריך בפלפולים וכ"ת אץ עלי להשיב לו תיכומ"י. ע"כ נחזור לשורש הדין

והנה היוצא מדברינו דאפי' אם היו מתים אלו נשרפו באונס שוב אין עלינו חיוב קבורה מצד מצ"ע של תורה דברור הדבר כיון דנשתנה פקע ממנו המצ"ע כמו דקיי"ל דמהני שינוי בכל מקום. וה"נ ל"ש באפר חיוב קבורה מצד המצ"ע והוא כ"ש מכזית מן המת לדעת המל"מ. כיון דאינו מטמא ואילו בכלל מת כלל

אמנם לכאו' הי' מוטל עלינו חיוב קבורה משום שלא נבוא לידי תקלה אך באמת גם זה אינו דגם משום זה לא הי' עלינו חיוב לקברו ויפה כ' בזה הג' בעל קול סופר ז"ל שם אות שס"ח על מ"ש הרע"ב ז"ל דילמא חפר אינש ומשכח להו ואכל להו וז"ל לכאו' הלא איש החופר לא עביד איסורא דהא ספק דאורייתא מותר וגם הולך אחר הרוב שרוב מאכלים אינם איסה"נ וא"כ מהכ"ת לחוש שלא לקבור דילמא יחפור איש וימצא אותו ואכיל להו וצ"ל לעשות מעשה שיוכל לבוא למכשול הוי איסור כעין דאמרי' סוף חולין לא אמרה תורה שלח לתקלה הגם דמי שיצוד העוף ילך אחר הרוב עכ"ל והעתקתי כל לשונו כי הד' ברורים המה שכל שורש האיסור בזה הוא משום שאנחנו גורמים להכשיל במעשינו והאיסור עלינו וכבר בררתי זה בספרי חמדת ישראל בחלק הלאווין אות ע"ח והבאנו שם ד' התוס' רי"ד עיי"ש ומעתה ז"ד אם אנחנו שורפים אותן אבל הנקברין שנשרפו ע"י עכו"ם או ממילא אין עלינו חיוב לקוברם מחשש תקלה כיון דהמוציא אותן וישתמש בהם לא יכשל כלל כיון דמה"ת אזלינן בת"ר א"כ מתבאר לנו מזה דאין שום חיוב קבורה בקבורת אפר הנשרפין לא מפאת חיוב קבורה ולא מפאת חשש תקלה רק אעפ"כ זה ודאי מנהג ישראל ישר וכשר לקבור אפר השרופים באונס בקבר ישראל משום כבוד המת וכבוד החיים ומעתה ז"ד באפר השרופים באונס והיו ישראלים כשרים שהחיוב עלינו לכבדם אמנם באלו ששואל עליהם כת"ה שפרשו מדרכי ציבור לגמרי ואינם בכלל ישראל כלל שגם אם מתים על מטתם א"צ להתעסק בקבורתן אם הוא כדין ודת תוה"ק מכ"ש אלו האנשים שמוסיפין חטא על פשע שגם במיתתם פורשים את עצמם מדרכי ישראל ותוה"ק בודאי מלבד שא"צ לקוברם בקבר ישראל אלא אסורא איכא להזדקק להם ולקברם בקבורת ישראל ולית דין צריך בשש. ובאמת בלא"ה לא אדע מקור שאלת כ"ת מי שואל ע"ז כי לבי לא יתנני להאמין שאותן האנשים אשר רוצים להשרף לאחר מותם יניחו בנים אחריהם שהבנים ירצו שאפר אביהם יהי' נקבר בקבר ישראל כי משורש פורה רוש ולענה לא יצאו בנים כשרים וא"כ מי הוא השואל