עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › כלי חמדה בראשית

כלי חמדה בראשית סא

Keli Chemdah Bereshit 61 · כלי חמדה בראשית · free full Hebrew text

Open in the reader →

כמו כל איסה"נ ובאמת נראה דקושית הגמ' תמורה שם מבשר המת שנפרך היינו גם כן רק כזית מן המת וקו' הגמ' מכח איסה"נ מע"ע ועי' בנוב"י מהדו"ק סי' צ' שם וי"ל בזה מה שקשה טובא לכאו' על הגמ' שם דמקשה מברייתא ואמאי לא מקשה ממשנה מפורשת פ"ב דאהלות מ"ב אפר שרופים ר"א אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרין ויקשה ג"כ מ"ל טהורין ומותרין ולהנ"ל י"ל דמשם לא נוכל להקשות כיון דקתני אפר שרופין נראה דלכתחילה שרפו אותם וזה קשה הא אסור משום הקרא דכי קבור תקברנו וע"כ איירי המשנה במת עכו"ם דאינו חייב בקבורה וא"כ שפיר י"ל טהורין ומותרין דמת עכו"ם אינו אסור בהנאה אמנם בברייתא דקתני דם הנדה ובשר המת נראה דמיירי בבשר המת ישראל דומיא דדם הנדה דל"ש בעכו"ם מה"ת ושפיר קשה על הא דנקברין אפרן אסור ואם כי אינו הכרח גמור די"ל דבמשנה ג"כ מיירי במת ישראל ונשרפו באונס אך יותר מסתבר לומר דמיירי במת עכו"ם ואפר שרופים כפשטא ושפיר טהורין ומותרין ולכן מקשה הגמ' מברייתא ובת' לח"א כ' די"ל דלכן לא מקשה הגמ' ממשנה דאפר שרופים די"ל דאע"ג דנקברין אפרן אסור ול"מ שינוי היינו משום דחל עליו איסה"נ שוב לא פקע וא"כ י"ל דז"ד בבשר המת שנעשה אח"כ אפר אבל באפר שרופים שנשרף מחיים ונעשה אפר לא חל עליו איסה"נ דמיד כשנאסר נשתנה ונעשה אפר ובאין כאחת ובזה תירצתי מה שהקשה הח' הנ"ל על לשונות הר"מ ז"ל פ"ג מט"מ ה"ט וי' ע"ש שנראה קצת כסתירה ולהנ"ל מיושב ויש להעיר מנדה (ד' ע' ע"ב) דשאלו אשתו של לוט מה שתטמא ולכאו' למה לא שאלו על איסה"נ לדעת הפוסקים דגם מת עכו"ם אסור בהנאה ולהנ"ל י"ל כיון דאפי' א"נ דמת עכו"ם אסור בהנאה היינו משום דילפינן מעכו"ם א"כ ז"ד כשחל שם מת משא"כ הכא שנהפכה מיד לנציב מלח לא חל עלי' איסה"נ כלל אמנם בתה"ד בפסקים סי' ק"ב נראה דמקודם מתה ואח"כ נתהפכה לנציב מלח ומלבד זה יש לדקדק בכל האמור וכתבתי כן להשתעשע את כת"ה

איברא מה דיש לעיי' עפ"י דברינו דמת חייב דוקא בקבורה כמות שהוא שלם ובנשתנה אינו מקיים בו מצות קבורה דא"כ למה הוצרכו התוס' בחולין (דקכ"ה ע"ב) ד"ה יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה לומר דנראה דר"י מודה דהא דאמרי' בביצה המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ות"ל הא אסור לשרפו כיון דמפורש בתורה דמחויב בקבורה הרי מבטל מצות התורה. וראיתי להג' בעל מחנה חיים ז"ל בספרו קול סופר על משניות במשנה שם אות ש"ע הרגיש בזה אלא שאתא עלה להקשות מטעם אחר משום דמצותו בקבורה וכל הנקברין לא ישרפו משום תקלה. [ועי"ש ששו"ט אי מת אפרו אסור ותמהני על הגז"ל שאשתמיט מיני' הסוגיא במקומה. גם לא הרגיש דבמשנה לא נזכר כלל דמת אדם הוא מהנקברין ובחנם האריך לתרץ ד' ר"י עי"ש ותבין דברינו]. ואי משום הא ל"ק די"ל דכונת התוס' עפ"מ שנראה בפשיטות דטעמא דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין הוא משום דבדאורייתא א"ב כמבואר בביצה (דף ל"ח ע"ב) ועי' בתוס' ביצה (ד"י ע"ב) שם מה שנדחקו למ"ד די"ב עכ"פ פשטות הד' כן הוא וע"ז שפיר ק"ל הא מה"ת יכול לשרפו דמה בכך דהוא מהנקברין הא יכול לשרפו ורק מחשש תקלה א"א לשרפו א"כ מה"ת אינו סופו לצאת כלל ואי דמדרבנן סופו לצאת ע"ז שוב נימא ברירה ואמאי טמאין כל הפתחים וע"ז תירצו דזה אונו ענין כלל לדאורייתא ודרבנן רק כיון שאין דרך לשרוף מת שלם הוי כודאי סופו לצאת ושפיר מטמא מה"ת וז"פ. אך ז"ד למה דאתא עלה הגז"ל משום דכל הנקברין לא ישרפו