כלי חמדה בראשית ו

דיו"ט דב"ד הוא דמקדשי לי' יש בו כח אף לענין גבוה ג"כ ולזאת מלאכת או"ב מותר שהיום הוא יו"ט שלנו אמנם צורך גבוה אסור ובשבת הוא להיפך כיון דהוא כח הקב"ה והורה אותנו התוה"ק ששני הענינים שוין המה דשבת של ישראל הוא ג"כ שבת כמו שבת של הקב"ה דאז אסור לצורך ישראל מלבד פק"נ וכיו"ב מילה ה"ה שבת של ישראל מותר הכל לצורך ישראל ולצורך גבוה אסור לבד מה שהוא חובת היום וקבוע לי' זמן

וי"ל עוד בכוונת הצדוקים עפי"מ דמבואר במנחות (ד' ה' ע"ב) דרבא ס"ל דמנחת העומר שקמצה שלא לשמח כשירה ושירי' נאכלין שאין מחשבה מועלת אלא וכו' ובדבר הראוי לעבודה וברש"י ז"ל כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורין אינו ראויה אלא לעבודה זו בלבד "להתיר" ולא משום קרבן אתי' עכ"ל ועיין בתוס' שם ובד"ה ובדבר הראוי לעבודה ולכן ס"ל להצדוקים שמנחת העומר שאינו בגדר קרבן גבוה אינו דוחה שבת בשום פנים כיון דבאה רק להתיר אכילת הדיוט דהקרבת גבוה מן החדש תלי' עיקר בשתה"ל ולכן אמדה חודה ע"ז שצריך להיות תמיד ממחרת השבת דלשיטתם זה הוי בגדר חילול שבת אמנם חכז"ל המקבלים האמתיים ממרע"ה פירוש התורה ידעו שפירושו ממחרת הפסח ומנחת העומר כיון שבאה להתיר לצורך אכילתן של ישראל שנתקדשו בקדושת התורה ג"כ דוחה שבת כי זה ג"כ בגדר גבוה ודוחה שבת אע"ג דלא אתי' משום קרבן ובחידושי לסוגי' דחזקי' כתבנו בזה על מה דשו"ט בגמ' אם חדש אסור בהנאה ולא מוכחין ממנחת העומר דא"נ דאסור בהנאה הרי אינו בכלל קרבנו ואיך צותה התורה להקריב עומר ונראה לכאורה ראי' לדברי התוס' חולין (דף ק"מ) דנראה מדבריהם דאיסה"נ כשר להקרבה וכתבנו דמלבד די"ל כיון דבאין כאחת דע"י הקרבה מותר בהנאה הוי למפרע קרבנו כיון דיהי' לו היתר אח"כ אמנם בלא זה י"ל דאין ללמוד מעומר כיון שאינו בא משום קרבן אלא להתיר וכמו דס"ל לרבא דאין מחשבה פוסלת בו מה"ט ואכמ"ל] ולזאת להשריש בלב כל ישראל אמונת חכמים בתורה שבע"פ עשו כל הפומבי הזה בקצירת עומר שידעו כל ישראל כי יו"ט שב"ד הוא דמקדשי לי' ומותר בו מלאכת או"נ אעפ"כ יש בו קדושת שבת ונקרא שבת דתוה"ק וי"ל שזה ביאור מאמרם ז"ל אילמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד הי' נגאלין שהכוונה על שבת ויו"ט דהיינו אם ישרשו כל ישראל בלבבם העיקר הגדול הזה של אמונת חכמים ותכליתם בעוה"ז יתוקן הכל ויהי' גאולה שלימה בב"א. וזה הוא מחיבתן של ישראל שמלבד שניתן להם כלי חמדה זו עוד זאת יתירה חיבתן שהודיע לנו השי"ת שיש בידינו כלי חמדה זו שבו נבראת העולם וכל התיקון תלוי בזה שנגדיל תורה ונאדירה הן בלימוד והן בפועל

והנה עתה בהקדמת ספרי כלי חמדה שחנני השי"ת להו"ל מודה אני ומשבח להשי"ת ששם חלקי מיושבי ביהמ"ד וחנני ברוב חסדיו לעיין בתוה"ק ולחדש דברים להרחיב את גבולותי' של תורה שבע"פ. ואם אמנם כי אני מכיר מיעוט ערכי הדל שאינני מראשי הבונים בכל זאת גם הדל המביא מאשר מצאה ידו לסעיי' לבנין או לפאר אותו בציצים ופרחים ג"כ מכלל הבונים יחשב. וכבר אמרו חז"ל שגם מחשבה מועלת לד"ת ועיין ברמב"ן ז"ל בפרשת תרומה בקרא ועשו לי ארון ומ"ש בספרי בזה. ותלי"ת כבר נתקבל ברצון בעיני מופלגי תורה ספרי חמדת ישראל ח"א אשר הו"ל זה שלשה שנים יותר מאשר קויתי. וזה הרהיב בנפשי עוז להו"ל גם ספרי זה אשר קראתיו בשם כלי חמדה אשר הוא מסודר על סדר הפרשיות בפילפול וסברא ישרה כאשר תחזינה עיני הקוראים. ולפעמים הדפסתי גם דברי אגדה שיהי' לתועלת גם לאנשים פשוטים מאחב"י. אמנם רובו ככולו הוא חידושים בפילפול שיהי' לתועלת לבחורי חמד ולצעירי התלמידים לעיין בו מידי