כלי חמדה בראשית נג

בהל' מע"ש דאפי' במע"ש עצמו א"צ לחוש לדברי בעל החלום. [ובאמת לדעת הצל"ח א"ש ברווחא טפי דבמעות מע"ש דליכא חזקת ממון דאין כאן הוצאה מרשות לרשות איכא חזקת היתר ובמע"ש דליכא חזקת היתר כנ"ל איכא חזקת ממון דמע"ש ממון גבוה הוא ולכן כתב הר"מ ז"ל תרווייהו ויש עוד להאריך בזה, ואכ"מ]. היוצא לנו מזה שכתבנו דנראה דלהלכה באיסור שאל"מ דעת כל הפוסקים שוה שא"צ לחוש לחלום כלל אע"ג דיש רגלים לדבר דקושטא קאמר כמו בהא דשל מע"ש הם וכמו"ש החידושי הר"ן ז"ל דהוי רגל"ד דקושטא קאמר אעפי"כ א"צ לחוש לזה אמנם היכא דיש לו מתירין דעת הרשב"א ז"ל דיש לחוש לו אמנם דעת הר"מ והר"ן ז"ל נראה דא"צ לחוש לו כלל. ונודעהו בחלום דצריך התרה הוא מטעם אחר כיון דיש חשש שיש עליו ערעניות מן השמים צריך לחוש אף למיעוט הרחוק ג"כ כמו שהסביר הדברים הג' בעל שיבת ציון ז"ל סי' נ"ב דבסכנה חיישינן גם למיעוט הרחוק מאוד והביא סמוכין לזה מדברי הגמ' חולין (דף י') וכבר כתבתי בחידושינו שם דהענין הוא דבאיסורין כיון דכללא הוא דאזלינן בתר רובא וא"כ מי שסומך עצמו על הרוב הרי עשה כהתורה ואף אם הוא באמת מהמיעוט מ"מ לא עשה איסור ולכן שפיר אזלינן בזה בתר רוב מה שאין כן בסכנה אזלינן בתר רוב כיון דחוששין אנו דילמא יסוכן וחוששין בזה אף למיעוט הרחוק וז"פ. ומעתה הכא שהקב"ה בא אל אבימלך בחלום הלילה ואמר לו ששרה היא א"א ומות ימות על ידה אע"פ שחלם לו שהשי"ת דיבר עמו והוא משיב לו מ"מ אח"כ כשהקיץ משנתו וזכר שחלם לו חלום כזה מדינא לא הי' צריך לחוש לחלום זה כלל אחרי שלקחה בחזקת פנוי' וגם חזקת כשרות של אברהם ושרה שלא היו עוברים על לפ"ע לת"מ וכיון שלא אמרו לו שהיא א"א וברצונם נלקחה לו הרי א"צ לחוש לחלום כלל לדעת כל הפוסקים א"כ איך באמת אמר לו השי"ת ואם אינך משיב מות תמות הא אינו מחויב מיתה כלל דאע"ג דנימא דלא הוי שוב אונס גמור כיון דנתוודע לו בחלום שהיא א"א אבל כיון דמדינא א"צ לחוש לזה א"ה אמאי יתחייב מיתה אלא ע"כ דב"נ א"צ התראה וגם על שוגג חייב היכא שהי' לו ללמוד ולא למד וה"ה הכא כיון דעכ"פ ע"י חלום הי' נתוודע לו חשש והי' מחויב לחקור אצל אברהם ושרה האמת בזה ואם לא עשה כן חייב מיתה. וא"כ מבואר מזה דב"נ א"צ התראה. וזה נלענ"ד ברור ונכון בכוונת המדרש. ואע"ג דקי"ל דלענין התראה אפי' מותרה מפי שד וכיוצא בו הוי התראה היינו דוקא היכא דהמעשה ברור לו רק דהתראה גרידא הי' ע"י שד וכיו"ב. משא"כ היכא שכל עיקר המעשה נודע לו ע"י שד פשיטא דא"צ לחוש לזה כלל

ה) (כ"ב א') ויהי אחר הדברים האלה וגו' וברש"י ז"ל יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן שהי' מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא הי' מעכב עכ"ל

והנה לכאו' אכתי קשה דמה תירוץ הוא זה סוף כל סוף יקשה על אברהם אבינו ע"ה אמאי לא הקריב קרבן להשי"ת על זה ומה השיב לו הקב"ה. והנלע"ד דתשובה נצחת השיב לו הקב"ה לשטן ונקדים לפרש קראי בפ' לך לך (י"ד ח"י) ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' קונה שמים וארץ וברש"י ז"ל לחם ויין ומ"א רמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו בניו שם וצריך להבין הכוונה בכל זה

ונראה דהנה קיי"ל דב"נ ג"כ מקריבין קרבנות אך רק עולות אבל שלמים אינן מקריבין אלא ישראל וכן פסק הר"מ ז"ל וטעם הדבר כתבו המפורשים