כלי חמדה בראשית נב

התראה. אך כבר כתבתי שקשה להעמיס זה בדברי המדרש דנראה שבא להוכיח דבב"נ א"צ התראה כלל וכמו דקי"ל באמת. לכן נראה בכוונת המדרש דהרי מבואר בקרא דהקב"ה בא אליו בחלום הלילה והי' באבימלך רק חלום והנה מבואר בסנהדרין (דף ל' ע"א) דבא בעל החלום ואמר לו על מעות שהניח אביו כך וכך הן. במקום פלוני הן. של מעשר שני הן. דאע"ג שנמצא הכל כדבריו מ"מ אין צריך לחוש על המעות שהוא מעות מע"ש להוליכו לירושלים ולאכלו שם אלא אוכל במקומו בחזקת חולין. ונראה פשוט הא דנקט הגמ' הך דינא במעות מע"ש דרבותא קמ"ל דאע"ג דמע"ש הוי דשיל"מ ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רוב אעפי"כ א"צ לחוש לדברי בעל החלום דגם בגדר מיעוט לא הוי שיהי' ממש בחלום ומכ"ש אם אומר בעל החלום שהוא איסור אחר שאין לו מתירין בוודאי א"צ לחוש לדבריו. איברא דלכאורה י"ל דאינו ראי' מזה וי"ל להיפוך דדוקא במע"ש א"צ לחוש לדבריו לפמ"ש בחידושי הר"ן שם דהא דאמרינן בסוגיא שם לעיל מיני' דע"א ג"כ אינו נאמן הא קיי"ל עד אחד נאמן באיסורין ותירץ כיון דמע"ש ממון גבוה הוא הרי בא להוציא מרשותו לרשות גבוה ושוב הוי בכלל ממון שאין עד אחד נאמן עיי"ש. ומעתה י"ל דלכן בדקדוק נקטה הגמ' גם בדינא דבעל החלום דוקא מעשר שני שאין בעל החלום נאמן לענין הוצאת ממון מרשות לרשות ובזה אמרי' דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הא בשאר איסורין אנו חוששין לדברי חלומות. וכנראה שזה דעת הרשב"א ז"ל המובא בחידושי הר"ן שם דס"ל דנדר בחלום צריך התרה כיון דהוא דשיל"מ חיישינן לבעל החלום והא דבמע"ש אין חוששין היינו משום דהוי הוצאת ממון כמו"ש הר"ן ז"ל בעצמו לעיל מיני'. אמנם יש לדחות עפמ"ש הצל"ח פסחים (דף ז') דאע"ג דפסק הר"מ ז"ל דמע"ש ממון גבוה הוא היינו דוקא פירות מע"ש עצמן אבל מעות מע"ש הוי ממון הדיוט עי"ש ובמנ"ח מצוה רמ"ח מ"ש בזה א"כ בסוגיא דמבואר הדין במעות מע"ש מוכרח דאין זה משום הוצאת ממון מרשות לרשות רק דאפי' באיסורין א"צ לחוש לזה ואמרינן דהוא בחזקת חולין ועי' ברמ"ה סנהדרין (דף ל') שם שכתב ג"כ בפשיטות משום חזקת חולין. וראיתי לרבינו הגדול הר"מ ז"ל שהזכיר שני פעמים דין זה דסנהדרין (דף ל') הנ"ל. א' בהלכות מעשר שני פ"ו ה"ו ופעם ב' בהל' זכי' פ"י ה"ו וראה זה פלא דיש שינוי בדבריו ז"ל דבהלכות מע"ש השמיט לשון הגמ' "מעות" וכתב סתמא מע"ש נראה דקאי על פירות מע"ש עצמן אמנם בהל' זכי' כתב הדין במעות מע"ש והוסיף על לשון הגמ' דאמרו לו בחלום של מעשר שני הן "אז של פלוני הן' מה שלא נזכר בגמ' גבי בעל החלום אלא בעד אחד עיין היטב בסוגיא ותמצא מבואר כן ולפלא על רבינו הר"מ ז"ל בזה ולהנ"ל י"ל דכוונת רבינו הר"מ ז"ל להורות לנו דאין נפ"מ בין מע"ש ובין מעות מע"ש דתמיד אין אנו צריכין לחוש לבעל החלום ולכן בהלכות זכי' דכתב הדין במעות מע"ש הוסיף של פלוני הן דזה כ"ש ממעות מע"ש דאין בהם הוצאה מרשות לרשות ואעפי"כ אין אנו חוששין לו א"כ מכ"ש באמרו של פלוני הן. אך כ"ז לפלפולא והעיקר נראה דהר"מ ז"ל ס"ל דאין חילוק בין מע"ש עצמו למעות מע"ש דהכל הוא ממון גבוה והא דכ' הר"מ ז"ל תרתי נראה פשוט דבמעות מע"ש מלבד דיש בהם ענין הוצאת ממון מרשות לרשות מלבד זאת יש על המעות חזקת חולין דזה ברור דהמעות בעצם הי' היתר קודם שנתחלל על קדושת מע"ש משא"כ תבואת מע"ש אין בהם חזקת היתר דהרי קודם שנתרמה עליהן תרומות ומעשרות היו טבל והיו אסורין לגמרי באכילה וכיון דאין להם חזקת היתר וגם הוי דשיל"מ סד"א דיש לחוש לבעל החלום לכן כתב הר"מ ז"ל