כלי חמדה בראשית מט

י"ל דהיא נענשה בשביל שלא נתנה צדקה וכיון דהוי רק עשה לא ענשינן רק בעידן ריתחא. ומה שתמה הג' מוהר"י זצק"ל מד' התוס' מנחות אמת הדבר שכן דעת התוס' מנחות (דף מ"א ע"א) בד"ה ענשיתו אעשה וראיתם כיון דבעשה החיובית גם ב"ד של מטה מכין עד שתצא נפשו לקיים העשה אמנם בכ"ז אין הדבר מוסכם ונראה שהוא במחלוקת בין רבותינו הראשונים ז"ל דהרי מבואר בריטב"א ר"ה (דף ט"ז ע"ב) בד"ה ואמר ר"י כל שנה שאין תוקעין בתחילתה שכ' בזה"ל מדנקט האי טעמא משמע שאינו אומר שאין תוקעין כלל דא"כ למ"ל האי טעמא והלא זה יום הדין ואמר הקב"ה שנתרצה לפניו בשופר וכו' כאדם המתרצה בקרבנו ומתכפר לו וכשאנו פושעין במצוה זו אנו נענשין (לא מפני מצוה זו) בהא לא ענשו ב"ד של מעלה אעשה אלא בעידן ריתחא אלא כי בביטול ריצוי זה ומצוה בטל קרבן ובטלה כפרת עונותינו הקודמין ומתחייבין בדין כמו שחטא ואינו מביא קרבן עכ"ל מבואר מד"ק להדיא דאפי' במצ"ע דחק"ש דהוי מצוה חיובית מ"מ אין הב"ד של מעלה מענשין בעידן ריתחא וקושית התוס' מהא דמכין עד שתצא נפשו יש לתרץ לשיטת הריטב"א ז"ל דס"ל דאה"נ דבודאי איכא עונש בב"ד של מטה על ביטול עשה אף שלא בעידן ריתחא אך העונש הזה אינו בעוה"ז רק בעוה"ב דעונש של עשה אינו בעוה"ז רק בעידן ריתחא מענשין בב"ד של מעלה בעוה"ז ג"כ ולפי"ז א"ש דברי הפנ"י ודברים אלו למדתי מד' הבכור שור בחי' בבא בתרא (דף ט' ע"ב) שכ' לפרש הא דאמרי' בגמ' כל הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות דהוא משום דאיכא ששה לאוין בצדקה ואע"ג דאיכא גם עשה אך בעשה כיון דליכא עונש בעוה"ז גם שכר המצוה ליכא בעוה"ז משא"כ בלאוין כיון דאיכא עונש בב"ד של מטה בעוה"ז מסתמא גם הב"ד של מעלה מענשין בעוה"ז ולכן גם שכר איכא בעוה"ז אבל בעשה ליכא עונש בעוה"ז אף מב"ד של מעלה (כן נראה לי בכוונתו שאל"כ לא יתרצו דבריו הקדושים] ולכן אינו מתברך כ"א בשכר הו' לאוין שאינו עובר ואין להקשות על רבינו ז"ל הא לאוין דצדקה הוי לשאב"מ ואין לוקין עליהן וא"כ ליכא עליהם עונש בעוה"ז בב"ד של מטה ז"א דהא היא הנותנת כיון דאם עובר על לאו שיש בו מעשה נענש בעוה"ז א"כ מכ"ש דמדה טובה מרובה המקיים את הלאו במעשה צריך להיות שכרו בעוה"ז וז"ב ואמת בכונת דבריו הקדושים

ג) בסנהדרין (דף נ"ו ע"א) ברש"י ד"ה וגילוי עריות כולן חוץ מנערה המאורסה דכתיב גבי אבימלך הנך מת על האשה וכו' נערה המאורסה אין להם עכ"ל לכאורה מוכח קצת מזה דהי' לאאע"ה דין ב"נ דאל"כ אכתי קשה אמאי לא אמר השי"ת סתמא א"א דהרי בנעה"מ דישראל אתרבי לקטלא ועי' בסנהדרין (דף נ"ז ע"ב) וברש"י ד"ה בעולת בעל ותבן דברינו אמנם י"ל דזה תליא בפלוגתת רש"י ורבינו יונה ז"ל בהא דתרצינן (בדף נ"ז ע"ב) לא נצרכה אלא לנעה"מ דרש"י ז"ל ס"ל דגם בנעה"מ דיינין להו בע"א ודיין אחד ובלא התראה אמנם בחידושי רבינו יונה ז"ל שם כתב דיש לבעה"ד לחלוק על זה כיון דאצלם ליכא כלל נערה המאורסה כשבאין לדון אותם צריך עדים והתראה כמו בדינא דידן עיי"ש ומעתה י"ל דאין ראי' דא"א הי' לו דין ב"נ דשפיר י"ל דהי' לו דין ישראל ואעפ"כ אמר לו הקב"ה מצד בעולת בעל דמשום זה נתחייב מיתה כיון דהוי שוגג קרוב למזיד משא"כ מצד נערה המאורסה א"ח מיתה כיון דבדיני ישראל א"ח מיתה בכה"ג דלא הי' מזיד גמור והי' בלא התראה אמנם לדעת רש"י ז"ל דגם מצד נערה המאורסה דיינינן להו בדינא דידהו יש קצת ראי' דא"א הי' לו דין ב"נ ולא הי' אצלו קידושין ואולי י"ל עפ"מ שכתבו המחברים דלכן אבימלך לא הי' חשיב אונס אע"ג דא"א