כלי חמדה בראשית מח

לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים והיינו דגם השקפה שבכאן הי' רק לראות אם יש מה ממדת הצדקה והחסד אצל בני סדום וזה הפירוש בקרא ביד העני ואביון לא החזיקו ולכן לא הי' ניצולין בזכות אברהם ועי' באור החיים הקדוש י"ח ל"ב שנתקשה בזה ולענ"ד נכון כמ"ש

ב) (י"ט ח') הנה נא לי שתי בנות וגו'. עיי' ברמב"ן ז"ל שכ' מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו וכו' עיי"ש היטב. לכאורה יפלא על רבינו הרמב"ן ז"ל שלא למד זכות עליו שכוון להציל האנשים מחטא משכב זכר שב"נ מוזהר עליו משא"כ בזה שמפקיר את בנותיו לזנות עמהם בזה לא יהיו עוברים כלום. ודוחק לומר דכוונת הרמב"ן ז"ל לשיטת הירושלמי המובא בתוס' דבב"נ אפי' בפנוי' אם באו עלי' עשרה בני אדם הראשון פטור וכולם חייבין משום א"א דהראשון קנה אותו בביאתו אפי' שלא מדעת וה"ה א"א דמלבד דאם זה כוונתו הי' לו לפרש כיון דהר"מ ז"ל אינו פוסק בזה כהירושלמי מלבד זאת כבר כתבתי בספרי חמדת ישראל דנראה דאף לפי דעת הירושלמי היינו דוקא אם האשה מתכוונת להקנות לו בביאה זו הא בלא"ה אינה נעשית א"א. וא"כ י"ל דלוט אמר לבנותיו שלא יקנו את עצמן להאנשים שיבואו עליהם וא"כ לא יהי' איסור כלל כיון שהוא מרצונו ומרצונם משא"כ משכב זכר אסור לב"נ

ונראה לפענ"ד שהרמב"ן ז"ל ס"ל כיון דבב"נ ל"ש ערבות ומצות תוכחה כלל וא"כ אם ה (עוסק) ענין הזימה רחוק בעיניו לא הי' לו להפקיר בנותיו לזנות בשביל שלא יעברו על האיסור דמשכב זכר ואע"ג דבישראל פליגי רשב"ג ורבנן אי מצוה עלינו לפקח על תקנת רשעים שלא יעברו על איסורין דרשב"ג ס"ל הלעיטהו לרשע וימות ורבנן ס"ל דמצוה עלינו לראות שלא יעברו על איסור היינו דוקא בישראל כיון דאיכא ערבות ומצות הוכח תוכיח לכן ס"ל לרבנן דמוטל עלינו לראות שלא יבואו לידי עבירה אף במקום שאין לנו עצה למחות בהן משא"כ בב"נ ל"ש זה ולכן אע"ג דאותו היום מנוהו שופט עליהם והי' מוטל עליו לדונם מ"מ השתא שלא הי' לו עצה לא הי' לו להפקיר בנותיו בשביל שלא יעברו האנשים עבירה דמשכב זכר וז"ב בדעת הרמב"ן ז"ל

ובאמת דדקדוק לשון המקרא שאמר לוט הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש שלכאורה למה אמר זאת ומנ"מ אם ידעו איש דאע"ג דאינו שוה טעם בתולה לטעם בעולה מ"מ הכא ל"ש זה כיון דלאחר הראשון שוב תהי' בעולה ובעבור שלאחד תהי' בתולה בוודאי לא יחושו כיון דהי' שם כל אנשי העיר אמנם לדברינו א"ש דכוונת לוט הי' שעדיין פנויות המה יתנצלו מחטא אמנם בכ"ז הוא גנות שאדם הרחוק מזימה לא יעשה כן להפקיר בנותיו

ועי' בתיבת גמא הביא בשם הפנ"י ז"ל שמפרש הקרא דהשמש יצא על הארץ וגו' ותהי נציב מלח לפי דלוט עבר על מצ"ע דהוכח תוכיח ועל עשה לא מענשינן בעוה"ז כ"א בעידן ריתחא ואמרו חז"ל אימתי הקב"ה כועס כשרואה מלכי מזרח ומערב משתחוים לחטה וא"כ הוי אז עידן ריתחא ולכן ותהי אשתו נציב מלח והג' מוהר"י ז"ל תמה עליו הא כתבו התוס' במנחות דדוקא בעשה שאינה חיובית הוא שמענשינן רק בעידן ריתחא אבל בעשה החיובית אינו בכלל זה והנה יפה כתב הגאון המחבר ז"ל דקודם מתן תורה לא נצטוו בעשה זו וא"כ אז לא הי' בכלל עשה החיובית ושוב לא הי' נענש רק בעידן ריתחא והדברים פשוטין וברורין דקודם מתן תורה לא הי' שייך עשה דהוכח תוכיח וכמש"ל והפנ"י אמר זאת רק בדרך דרש ובאמת א"נ דב"נ מצווה על הצדקה