כלי חמדה בראשית מז

מהטמאים לנפש אדם משום דאכתי לא מטא זמן החיוב אבל זה נראה דפשיטא להש"ס דה"ה בהגיע זמן החיוב אמרינן דקבורת מת מצוה פוטר מפסח עיי"ש אע"ג דפסח הוי עשה דלפני הדיבור. וא"כ מבואר דאף בכה"ג אמרי' עוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת בחידושי לסוכה שם כתבנו להעיר ע"ד התוס' שם ד"ה ובלכתך בדרך שכתבו דיש שני גירסות אי ילפינן מבשבתך בביתך פרט לחתן ומבלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה או דילפינן מבשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה וכתבנו די"ל דתלי' בפלוגתת הבבלי והירושלמי אי עשה דקודם הדיבור חמור או עשה דלאחר הדיבור חמור דלכאורה קשה ל"ל תרווייהו מיעוטי ועי' ברש"י ותוס' הצריכתות

אך להנ"ל י"ל דא"ר מחתן לפטור עוסק במצוה די"ל דוקא חתן דהכא עוסק במצות פו"ר דהכא עשה דלפני הדיבור לכן פטור מק"ש אבל עוסק במצוה דלאחר הדיבור לא פטור ממצות ק"ש. לכן צריך קרא דובלכתך בדרך למעט עוסק במצוה. אמנם א"נ דעשה דלאחר הדיבור חמור י"ל דגרסינן להיפוך דבשבתך בביתך ממעט עוסק במצוה שלא נימא דדוקא עוסק במצוה דלאחר הדיבור פטור מק"ש לכן צריך קרא דובלכתך בדרך למעט דגם חתן פטור מק"ש אע"ג דעוסק רק בעשה דלפני הדיבור

איברא מדלא העירו התוס' כלל בזה הכא ולא בחגיגה דמקשי דליתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש בזה דעשה דפו"ר הוי עשה דלפני הדיבור ולומר דאלים טובא או להיפוך נראה דס"ל דעשה דפו"ר דמקודם הוזהרו על זה כל ב"נ ואח"כ נטלה מב"נ ונתנה לישראל עשה זו אין ענינה כלל לעשה לפני הדיבור דהכא רק בעשה שנצטוו ישראל מקודם מתן תורה בתורת ישראל בזה יש סברא לומר דיש בה צד חומר מפני שנצטוו בה ישראל עוד קודם מתן תורה ויש סברא להיפוך ג"כ משא"כ במצות פו"ר ל"ש זה. ואע"ג דגיה"נ הוי בשביל זה איסור חמור לר"י משום שהוא נוהג בבני יעקב קודם מתן תורה ואף רבנן לא פליגי עלי' אלא משום דס"ל דלא נאסר אלא ממתן תורה. היינו משום דנאסר רק לבני יעקב אבל לא מפני שהי' מקודם מצוה כוללת לכל ב"נ ועתה נצטוו בה ישראל זה אינו בכלל חמור. ולפי"ז בצדקה לרי"צ בב"נ לא נצטוו ע"ז ורק לאברהם נאמר א"כ לכאורה צדקה הוי מצוה חמורה ויהי' נשמע מזה דעוסק במצוה פטור אז מן המצוה החמורה מיני'. אך באמת נראה דלרי"צ דיליף דינין מאלקים ס"ל דהך כי ידעתיו וגו' אינו ציווי לא"א ובאמת לא נצטוו גם אברהם ובניו על הצדקה רק הקב"ה אוהבו בשביל שהזהיר בניו וב"ב על מצות צדקה אע"ג דלא נצטווה והוי כמו גיה"נ לרבנן ודו"ק היטב בכ"ז. ובעיקר קושית החי' הר"ן ז"ל מדנענשו סדום ע"ז ע"כ נצטוו נלענ"ד לתרץ עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפסוק ואברהם היו יהי' לגוי גדול בזה"ל והנכון כי השי"ת דיבר בכבוד אברהם וכו' כי יאמרו הדורות הבאים וכו' או איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל והביאו אליו טוב ויפה וכו' והנה אם בדרך צדקה יפטרו יתפלל לפני להניחם וטוב הדבר ואם חייבין הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם ולכן ראוי שיבוא בסוד ד' עכ"ל

ויש להמתיק הענין ביותר דאם היו עכ"פ אוחזים במדת הצדקה שהוא מדתו של אברהם הי' להם קצת שייכות אליו והי' ממילא זכותו מגין עליהם אבל כיון שהיו ההיפוך ממנו בתכלית לכן לא עמד להם זכותו של אברהם וזה נ"ל פירוש הקרא ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום היינו ממדת החסד של אברהם השקיפו על פני סדום וראו גודל ההיפוך בין זל"ז. וזה נ"ל בכוונת חז"ל מובא ברש"י ז"ל כל השקפה שבמקרא