כלי חמדה בראשית מו

לקצוץ בהרתו ושמא יתרפא במשך הזמן א"כ קושית מורי הגז"ל בתוקפה ובאמת יש לי עיון בזה על דברי רבינו הב"ח ז"ל בטור יו"ד ריש סימן רס"ו שעל מה שכ' הטור דהיכא דצריך לימול מדרבנן אינו דוחה בהרת כתב ע"ז הב"ח דפשוט הוא דאין מצוה דרבנן דוחה ל"ת דאורייתא ותמי' לי הא לדעת הערוך באחר ליכא איסור כלל מצד דהוי פ"ר דלא ניחא לי' ועי' ברא"ש פ' הבונה שכ' דס"ל דעכ"פ איסור דרבנן הוא עיי"ש אך לפ"ד צריך שיהי' נדחה מפני מצוה דרבנן ועי' בטור או"ח סי' ש"כ הביא שני דיעות ולא הכריע ואם כן דין זה הוה ספיקא דדינא והארכנו בזה בחי' לה' מילה ואכמ"ל יותר: פרשת וירא

א) בסנהדרין (דף נ"ו ע"ב) איתא בגמ' מנה"מ דב"נ מוזהרין על ז' מצות על דינין ריו"ח אומר כתיב ויצו ד' אלקים על האדם ויצו זו דינין וכה"א כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט וכתב בחידושי הר"ן ז"ל דלפי"ז ב"נ מוזהר על צדקה ג"כ כיון דמויצו ילפינן לה והתם כתיב צדקה ומשפט וראי' לזה מסדום דכתיב בהו יד עני ואביון לא החזיקו ומיד נענשו ע"ז ש"מ דהוזהרו על צדקה עיי"ש אמנם רש"י ז"ל פירש דצדקה היינו פשרה ועי' במהרש"א ז"ל שם בד"ה דיני קנסות שכ' דלפי"מ דאסיקנא דביתו לצדקה נ' דצדקה ממש הכא וצ"ל הא דלא חשבה גבי ז' מצות משום דקו"ע לא קחשיב עיי"ש. ולפענ"ד י"ל דאדרבא מדמשני ביתו לצדקה משמע דרק בנשים שייך זאת ולא באנשים ע"כ דקאי על פשרה ושפיר אמרינן דאנשים לדין ונשים דאינם בכלל דין עכ"פ הם בכלל זה שמצוה עליהם לפשר ולעשות שלום בין בע"ד אבל א"נ דצדקה ממש הוא אמאי דוקא ביתו לצדקה והבן

והנה בעיקר דברי הר"ן ז"ל דלריו"ח ב"נ מוזהר על צדקה נראה דלאו הילכתא הוא דלהלכה קיי"ל כרי"צ דיליף דינין מאלקים וא"כ אע"ג דאברהם ובניו הוזהרו על הצדקה אבל ב"נ לא הוזהרו על זה. וכן נראה דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל שנדחקו לתרץ אמאי לא מברכינן על מצות צדקה וא"נ דגם ב"נ מצווים ע"ז י"ל דל"ש ברכה דכל הברכות המה על מה שאנו מצווים מחמת קדושת ישראל אבל מה שגם ב"נ מוזהרים ע"ז ל"ש מצות ברכה. ועי' במאמר העתים להרמ"ע ז"ל פי"ב מבואר להדיא כן א"ו דפשיטא להו דב"נ אינו מצווה על מצות צדקה. ויש עוד להביא ראי' מהא דקיי"ל דשומר אבידה פטור מפרוטה דר"י משום עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"נ דצדקה היא ממצוה שנוהגת בב"נ י"ל דל"ש בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דכ"ז דעוסק במצוה פטור מן המצוה נפקא לן מובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך דחתן ועוסק במצוה פטור מק"ש וא"כ י"ל דזה דוקא במצוה שאין ב"נ מצווין בהן אבל ממצות שגם ב"נ מצווין בהן אינו מופטר מצד עוסק במצוה. ואין להקשות הא עכ"פ אברהם ובניו נראה דהוזהרו על זה כיון דמפורש בתורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וב"ב אחריו לעשות צדקה וא"כ כיון דהוי נוהג קודם הדיבור אצל ישראל עכ"פ דילמא הוא חמור ומנ"ל דעוסק במצוה שלאחר מ"ת מיפטר מצדקה. ז"א דהרי מבואר בסוכה (דף כ"ה ע"ב) דהא דמת מצוה דוחה פסח היינו ג"כ מצד עוסק במצוה פטור מן המצוה עיי"ש דהגמ' קאמר רק דלא מצי למילף