כלי חמדה בראשית מד

דס"ל דעל זמנו ל"צ קרא דאתי' בק"ו משבת ומוקי קרא על בינוני א"כ קשה למה לי קרא דבשר ערלתו האמור בבראשית להורות בגדול הא הוא ק"ו מבינוני ולמה כתבה התורה הך בשר וזה ודאי אין סברא לומר דא"ל דכתבה תורה הך בשר גבי גדול ה"א דבשר זה קאי על גדול דוקא דאית בי' כרת כיון דכתיב בהדי' בקטן בן שמונה ימים ונהי דעל זמנו ל"צ מ"מ פשיטא דא"א לומר דקאי רק על גדול וא"כ ל"ל קרא דבשר גבי גדול א"ו כמו"ש דהך בשר אתי להורות דאפי' מילה גרידא בלא פריעה דחי' שבת. אמנם נראה דדוקא בגדול דאית בי' כרת אם לא מל את עצמו וזה אפי' על מילה גרידא בלא פריעה ג"כ אית בי' כרת ועד כאן לא נחלקו הפוסקים אלא אם גם על פריעה איכא כרת אם היא בכלל ערלה כיון דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל א"ד בזה רק למצוה אבל כרת ליכא אלא על מילה עי' בזה בת' חת"ס חיו"ד סי' רמ"ט בשם השאילת שלום ומ"ש הוא ז"ל בזה ויש אתנו אריכות דברים בזה ואכ"מ אבל זה ברור דגדול שא"י אלא למול את עצמו בלא פריעה ג"כ הוא בכלל כרת אם אינו מל את עצמו וא"כ שפיר אמרינן נהי דבהרת הוי עול"ת מ"מ גלי רחמנא דדחי' מילה גרידא לבהרת משא"כ בבינוני דליכא רק מצ"ע על האב א"כ שפיר אמרינן כיון דלא נשמע אלא מבשר האמור לאחר מתן תורה א"כ י"ל דאינו דוחה בהרת אלא דוקא מילה ופריעה ובזה אשכחנא פתרא לד' הרנב"ר ז"ל הובא בנמוק"י ב"מ (דף ל') שכ' להקשות על הא דאמרינן בגמ' שבת שם דעדל"ת אמרינן רק במילה בצרעת דהוי בעידנא וקשה איך הוי בעידנא הא המצוה לא נגמרת אלא בפריעה והאיסור הוא מי בעת הסרת ערלה ותי' דהמצוה נמשכת עיי"ש וקשה לפי דברינו אמאי לא כתב בפשיטות דחותך גופי' דחי' צרעת וכמו"ש אמנם להנ"ל א"ש דבקטן אינו דוחה חותך גרידא אלא חותך ופריעה כיון דלא נשמע אלא מבשר האמור לאחר מתן תורה וזה נראה נכון ועפ"ז יש לת' דעת המהרש"ל דהוא ז"ל ס"ל דמילה בלא פריעה אינה מצוה כלל ולכן אוסר שני מוהלים למול בשבת וכתב דהמל ולא פרע בשבת ח"מ מצד חילול שבת דאינו עושה מצוה כלל במילה את"ד ותמי' דא"כ איך אמרינן בגמ' דמילה בצרעת מיקרי בעידנא כקושית הרנב"ר ולדידי' ליכא למימר כתי' הרנב"ר דהרי לדידי' מוכרח דמילה אינו מצוה כלל דאל"כ אמאי יתחייב מיתה מצד חילול שבת כמו שמקשה עליו הנו"ב ובאמת מבואר כן בש"ש דלא הוי מצוה כלל אמנם לדברינו י"ל דהמרש"ל לא קאמר אלא לענין מילה בשבת דזה נשמע מביום האמור לאחר מתן תורה שאז כבר נצטוו על הפריעה לכן לענין שבת מילה בלא פריעה לא הוי מצוה כלל משא"כ לענין בהרת כיון דחזינן דבגדול דוחה מילה לחודא בהרת כמו שהוכרחנו לעיל ע"כ דלענין בהרת הוי מילה גרידא ג"כ מצוה א"כ נהי דבקטן כיון דא"ב כרת אינו דוחה מילה גרידא את איסור בהרת מ"מ כשמל ופרע שפיר מיקרי בעידנא כיון דהוא המשך המצוה כמו"ש הרנב"ר ז"ל ולפי"ז יצא לנו דין חדש דאע"ג דסובר המרש"ל ז"ל דאין שני מוהלים מותרין למול בשבת מ"מ במקום בהרת מותר לשני מוהלים למול דלענין בהרת גם הוא ז"ל מודה דגם המילה היא מחלקי המצוה והבן היטב כי הד"נ בעזהי"ת

אמנם כן עיקר ההכרח שכתבנו לעיל להכריח דברינו דאל"כ יקשה ל"ל לרבא הך בשר בגדול דהוא ק"ו מבינוני כנ"ל לאחר העיון יש לדחות דהנה החת"ס בחי' לשבת העיר דבשר איצטריך דמילה באותו מקום וא"כ אינו מיותר כלל עיי"ש שתי' בזה דעת הר"מ ז"ל דס"ל דמילה דחי' בהרת מצד עדל"ת ולא נפק"ל מבשר ומעתה י"ל דרבא ג"כ ס"ל כן רק דחד