כלי חמדה בראשית מג

שאין עבדיו מעכבין אותו מלאכול בפסח ושביק אשה השנוי' במכילתא ע"כ דבזה ס"ל ג"כ דמעכב אותה מלאכול בפסח וא"כ ע"כ דס"ל כהמרש"א ז"ל דלא תלי' בחיוב שיש עליו למולו לכן נראה האמת הברור בדעת הר"מ ז"ל דס"ל פירוש הגמ' יבמות (דף מ"ח ע"א) כפירוש הג' בעל קרבן עדה ז"ל דבן איש אי אתה מל בע"כ אלא מדעתו היינו בבן גדול ולכן בבן גדול כיון דלא תלי' ביד האב למולו אע"ג דכופין אותו עד שת"נ שימול א"ע מ"מ כיון דא"א לו למולו בע"כ אינו מעכב אותו מלאכול בפסח כיון דלא תלי' בדידי' ואין להקשות ע"ז ממילת עבדיו הגדולים דמעכבת את האדון מפסח אע"ג דג"כ אינו בע"כ לפ"ד רבנן החולקין על רשב"א אם נימא דלא כדעת הרא"ש ז"ל דבזה גם רבנן מודים] ז"א דדוקא במילת עבדיו כיון דאם אין העבד רוצה לימול ליכא מצוה עליו א"כ שפיר י"ל דאם העבד רוצה לימול מעכב מילתו את האדון מלאכול בפסח משא"כ במילת בנו הגדול כיון דהמצוה על הבן למול א"ע ואפי' אם אינו רוצה למול את עצמו לא פקעה ממנו מצותו אדרבה חייב כרת והאב א"י למול בע"כ ולא תלי' בדידי' א"כ א"א לומר דיהי' מעכב אותו מלאכול בפסח משא"כ בעבדיו שפיר אמרינן דאם הוא רוצה דאז הוא המצוה דוקא מעכב את האדון מלאכול בפסח וז"ב בעזהי"ת. היוצא לנו מזה שכתבנו שספיקו דהדרך פקודך תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' ור"מ ז"ל דלרש"י ותוס' מלין אותו בע"כ אמנם להר"מ ז"ל אין מלין אותו בע"כ וזה מה שרצינו לבאר בס"ד

ו) נסתפקתי לפ"מ דקי"ל דמילה דוחה בהרת אי היינו דוקא מילה ופריעה אבל אם ליכא מוהל שיכול פריעה אלא חותך בלבד א"ד בהרת כיון דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל לא מיבעי' לדעת המרש"ל ז"ל דנראה מדבריו דמילה הוי רק כעין מכשירין לפריעה ועיקר המצוה הוא פריעה א"כ במילה ל"ש עדל"ת כלל אך אפי' להמהר"ל מפראג ז"ל בפ' עקב שס"ל דמילה הוי חלק מחלקי המצוה וכשפרע מקיים מצוה וכ"כ בנוב"ת ח' או"ח מ"מ כיון דהוא רק מחלקי המצוה ל"ש בזה עדל"ת וכמו דאינו דוחה שבת ה"ה דאינו דוחה בהר א"ד דבהרת שאני משבת ומקום הספק הוא לפ"מ דמבואר בשבת (דף קל"ב ע"ב) דמילה דחי' בהרת ילפינן מבשר ערלתו והנה חד בשר כתיב בפ' בראשית שאז לא נצטוו עוד על הפריעה וא"כ יש לדייק מזה במצות מילה כמו שהיתה אז ג"כ דחי' בהרת ודוקא מילה דלא נשמע דדחי' שבת אלא מביום אפי' בשבת וזה לא נאמר אלא במתן תורה שכבר הוזהרו על הפריעה א"כ שפיר אמרינן דמילה א"ד שבת אלא גם אם אפשר לקיים מצות פריעה ג"כ משא"כ מילה בבהרת דנשמע מבשר דכתיב קודם מתן תורה שפיר יש לומר דהתורה גילתה דמילה לחודא ג"כ דחי' בהרת דאל"כ למה כתבה רחמנא להריבוי קודם מתן תורה כיון דאז לא הי' עוד איסור בהרת נוהג וע"כ להורות דמצות מילה לחודא ג"כ דחי' בהרת וזה ספק עצום לענ"ד ראוי לעיין בו

ולכאו' עלה בדעתי דממקומו הוא מוכרע דהרי מבואר שם בגמ' דרבא ס"ל דמילה בזמנו ל"צ קרא דבשר אפי' במקום בהרת דק"ו הוא משבת רק דקרא צריך על בינוני עיי"ש. וקשה אמאי לא קאמר דקאי על מילה לבדה דזה אינו דוחה שבת אבל בהרת דחי' אך באמת א"ז קושי' דימול האמור לאחר מתן תורה לא נוכל לפרש על מילה גרידא כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ בכלל ימול דקרא היינו מילה ופריעה וא"כ שפיר אמר רבא דבשר דקרא זה כיון דע"כ קאי על מילה ופריעה ל"צ לפרש אותו על זמנו דהוא ק"ו משבת וע"כ אתי לבינוני וז"פ ואדרבה נראה להכריח דלרבא ע"כ צ"ל כדאמרן דאל"כ יקשה קושי' גדולה לרבא