כלי חמדה בראשית מב

מילה שזמנו קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שהז"ג שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבואו תשלומי דיום שמיני נינהו ודומי' בפ"א דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולן תשלומי דראשון הם וכו' מבואר מד"ק דעיקר מצות מילה על האב הוא רק ביום הח' ואח"כ הוא רק מצד תשלומין וכיון דמדמי להא דחגיגה דחיגר ביום ראשון נראה דה"ה בחלה הבן בח' דאינו מחויב אז במילה שוב ליכא שלא בזמנו חיוב על האב למולו מתורת אב כיון דלא הי' עליו החיוב בזמנו ליתא לתשלומין והא דמבואר בשבת (דף קל"ב ע"ב) בינוני מנ"ל ועיי"ש ברש"י ז"ל דגם שלב"ז החיוב על האב למולו כבר הוזהר בזה רש"י ז"ל עצמו ופירש מקרא דהמול לכם כל זכר בזה חיובא בב"ד ובחיוב זה נכללו כל כלל ישראל וגם האב בתוכם אבל זה פשוט בליכא על האב חיוב מיוחד אח"כ ולא נעלם ממנו כל ד' האחרונים מה דשקלי וטרי בזה אי שלב"ז המצוה על האב אמנם כ"ז גרם להם שלא ראו את ד' הרוקח אמנם לדעת הרוקח נראה כדאמרן. ובעיקר ד' הרוקח כ' בקונטרס הת' מ"ד הירושלמי פ"ק דר"ה ה"א דאיתא שם ר' חגי בעי קומי ר"י כתיב וביום הח' ימול עבר ולא מל מהו [פירוש אי עובר על בל תאחר] א"ל כי תדור נדר לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין עכ"ל והנה פירוש הק"ע כיון שאינו מכח הקדישו לכן לא שייך בזה בל תאחר תמי' מאוד דהרי בכור ומעשר ג"כ אינו מכח הקדישו וכבר הרגיש בזה הוא ז"ל בעצמו בש"ך שם ולא ידע לחלק בין מילה לבכור אמנם האמת בזה כמ"ש הפנ"מ שם דבמילה ל"ש תשלומין ומיד שעבר יום ח' ביטל מצוה זו דמילה בח' ולכן ל"ש בזה בל תאחר כמו דל"ש ב"ת בפסח מה"מ כמבואר בגמ' דילן בר"ה (דף ה' ע"א) ומ"ש התוס' שם לפרש ד' הגמ' בלאלתר עובר עליו בב"ת נראה דכונת התוס' אם נימא דפ"ש תשלומי דראשון הוא וא"כ גם פסח יש לו תשלומין בי"ד באייר ושפיר שייך ב"ת משא"כ למאן דס"ל דלאו תשלומין דראשון הוא נראה ברור דל"ש בפסח ב"ת כמבואר בירושלמי כאן ועי' בטורי אבן שם שהאריך בזה ולפי דעתינו הקלושה הדבר פשוט דכונת התוס' א"נ דפ"ש תשלומי דראשון הוא ושפיר שייך בפסח ב"ח עכ"פ מבואר מד' הירושלמי לפ"ז דבמילה ליתא לתשלומין וא"כ משמע לכאו' דלא כרוקח אמנם לאחר העיון אינו ראי' דכונת הירושלמי דדוקא היכא דבדיעבד ביום שלאחריו ג"כ מקיים המצוה כמו ביום הראשון רק דמצוה מן המובחר לעשותה ביום ראשון כמו בחגיגה כמבואר בר"מ ז"ל ריש ה' חגיגה זה מיקרי יש לו תשלומין משא"כ מילה דאף א"נ דלאחר ח' הוא תשלומין במילה בח' מ"מ מצוה זו דמילה בח' כבר עברה וא"א לקיימה עוד בשום אופן וז"פ וברור] ומעתה מוכרח מד' הגמ' יבמות (דף ע"א) דמוקי לה הא דמעכב בשעת אכילה ואינו מעכב בשעת עשי' כגון שהי' חולה בח' עיי"ש ואעפ"כ מעכבתו מלאכול בפסח אע"פ שאין עליו חיוב יותר מכל ישראל שכולם חייבין בתורת ב"ד מ"מ מעכב את האב מלאכול הפסח וא"כ ה"ה בבן גדול כיון דהחיוב למולו משום מצוה דידי' וכמו בכל מצ"ע שכופין אותו והכא מלין אותו בע"כ שוב מעכבתו מלאכול בפסח לכן רש"י ותוס' ז"ל לא פירשו הך בן איש אלא בבן נכרי שבא להתגייר דבבן ישראל גדול מעכב באמת את אביו מלאכול הפסח אמנם הר"מ ז"ל פסק באמת להלכה דדוקא מילת זכריו הקטנים מעכבתו מלאכול בפסח וראיתי להג' בעל מנ"ח במצות מילה שכ' בדעתו ז"ל דס"ל דכיון שאינו מחויב למול את בנו הגדול לכן אינו מעכבו מלאכול בפסח עיי"ש

אמנם לענ"ד א"א לומר כן דעת הר"מ ז"ל דהרי מדנקט רק קטן