כלי חמדה בראשית מא

ומהני כוונתם למעשה שעושין בהקטן ולכן מקיים הקטן המצוה בשלימות כיון דיש בזה דעת האב או הב"ד משא"כ בגדול שאמר למול את עצמו אין עצה למולו בע"כ ונפ"מ לדינא בין הנך תרי טעמי בגדול שלא נימול עדיין ונשחטה אי יש חיוב על הב"ד למולו כיון דהוא בעצמו הוא שוטה שפטור מן המצות והב"ד כבר נפטרו מחיובם כאשר נעשה בן י"ג שנה והי' אז פקח וא"כ עתה כשנשתטה לכאו' ל"ש חיוב כלל וא"נ דא"צ במצוה זו דעת י"ל דז"ד בקטן אבל בגדול צריך דעתו וא"כ עתח כשהוא שוטה ל"ש בי' מצוה זו אמנם א"נ דבקטן הי' משום דעת האב והב"ד ה"ה הכא הב"ד מלין אותו אך יש לדחות כיון דאין הב"ד חייבין שוב למולו דזה בודאי אין סברא דכשנשתטה הדר החיוב להב"ד למולו [ויש לעיי' בזה טובא בענין מילה בצרעת דקי"ל שדוחה תמיד צרעת בכה"ג אם מילה דוחה צרעת כיון דהוא פטור מצד עצמו כיון דהוא שוטה ומהב"ד נפסק החיוב וא"כ איך ידחה צרעת ובאמת גם בגדול שא"ר למול את עצמו אם יש צרעת וצריך לדחות צרעת ג"כ יש לעיי' אם מלין או בע"כ ויש הרבה לדבר בזה מטעם אחר ג"כ וכתבנו בחי' לה' מילה ואכמ"ל בזה]

ה) אמנם כן בעיקר החקירה של הג' דרך פקודך ז"ל נראה דבמחלוקת היא שנוי' בין רבותינו הראשונים ז"ל דהנה איתא ביבמות (דף מ"ח ע"א) פלוגתת רשב"א ורבנן במילת עבדים אם היא בע"כ דרשב"א סובר דכתיב כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ ורבנן ס"ל כשם שא"א מל בן איש בע"כ וכו' ועיי"ש ברש"י ז"ל שני פירושים בבן איש ועבד איש פי' הא' דנפ"מ בין עבד ובין בן נכרי שא"א מגיירן בע"כ ופירוש שני דנפ"מ דבעבד אע"פ שהוא איש אתה מל אותו בע"כ משא"כ בגר הבא להתגייר אינו מל בנו הגדול בע"כ ובתוס' ז"ל הקשו ע"ז הפירוש דלמה צריך קרא לזה ונדחקו מאוד דבאמת ל"צ כלל קרא לזה רק כיון דבדברי רבנן גרסינן שפיר כשם שא"א מל בן איש בע"כ נקט לה נמי אליבא דרשב"א וראיתי להג' בעל קרבן עדה ז"ל פ' הערל ה"א שמתוך קושיות התוס' על רש"י ז"ל בחר לו דרך אחר לפרש ד' הגמ' ופירש דקאי על ישראל גדול שאין האב מחויב למולו בע"כ ובשיורי קרבן שם כתב בזה"ל למה לא ימול בנו הגדול בע"כ כדי לכופו לקיים מצ"ע שיש בה כרת וי"ל דה"ק אין חיוב מצוה זו חלה על האב יותר מכל ישראל הילכך אינו מעכבו מלאכול בפסח עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דבאמת גם בגדול מלין אותו בע"כ מצד חיוב המצוה שלו ועד שאתה כופיהו עד שת"נ שימול את עצמו מוטב למולו בע"כ אך שס"ל דבשביל זה אינו מעכב את האב מאכילת פסח כיון דאין עליו חיוב יותר מכל ישראל אמנם רש"י ותוס' ז"ל שלא רצו בפירוש זה שנדחקו לפרש דבן איש היינו בן נכרי הבא להתגייר [בזה"ב[ נראה דס"ל דנהי דמזמן שיגדל הבן נפסק החיוב מעל האב מ"מ כיון דיכול למולו בע"כ מצד מצוה שלו שוב מעכבו מלאכול בפסח ודבר זה מוכרע מהסוגי' במקומו דמקשינן כל כך פשיטא עבד איש ולא עבד אשה בתמי' ואם נימא דמי שאינו מחויב במילת עבדיו אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מאי מקשה בגמ' אה"נ דדרשינן עבד איש ולא עבד אשה וכבר הכריח מזה המרש"א ז"ל לקמן פ' הערל (ד' ע"א ע"ב) דאע"ג שאינו מחויב במילת עבדיו מ"מ מעכבתו מלאכול בפסח והוכיח מזה דה"ה אמו אע"ג דאינה חייבת במילת בני' מ"מ מעכבים הם אותה מאכילת פסח

וכן יש להוכיח לענ"ד מד' הרוקח בה' לולב סי' ר"כ שכ' בזה"ל ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתי' ושעתי' זמנו הוא ול"ש בו תשלומין אבל