כלי חמדה בראשית מ

דצריכה להמתין ג' חדשי הבחנה א"כ אם היתה בעת מיתת הבעל הא' גדולה והיתה צריכה להמתין ג' חדשים ואח"כ השיאה לבעל הב' וגרשה ג"כ צריכה להמתין ג"ח א"כ כבר היא בוגרת ואינה ברשות אבי' וע"כ דנתארמלה בפעם הראשון הי' בקטנותה וא"כ למ"ד מזל גורם אפי' בהשיאה ונתארמלה אח"כ ל"צ להיות קטלנית ויש לפלפל בזה עפ"ד הג' בעל הפלאה בשם אביו הג' ז"ל עיי"ש אמנם עיקר הדבר שכתבנו דאם מת הבעל הראשון בעודה קטנה לא תצרף להיותה קטלנית לא מצאנו בשום מקום אלא ע"כ כדאמרן דא"נ דשומר מצוה לא ידע דבר רע יגין עלי' הי' צריך להגין עלי' גם בקטנותה כיון דנשאת לאיש שיהי' לה בנים ואע"ג דהתם א"א שיתקיים שבת בקטנותה ואעפ"כ אמרינן דהוי בכלל שומר מצוה מה"ט דנשאת אדעתא דהכי שיהי' לה בנים בגדלותה א"כ מכ"ש כשמלין אותו בקטנותו בודאי צריך שיגין עליו מצד שומר מצוה ואין סברא לחלק אם הוא מחויב במצוה או לא

שו"ר בת' הרי"מ למרן הקדוש הגאון מגור זצוק"ל חיו"ד סי' ט"ז הביא בשם הג' מוהרש"ק זצ"ל מבראד שפי' ד' הר"מ ז"ל דמלין אותו כשיגדל היינו בן י"ג שנה ויום אחד מצד שומר מצוה המחויבת וכנראה כונת הגז"ל להא דאמרן ולא זכינו לראות גוף תשובת הג' מוהרש"ק ז"ל אמנם מרן ז"ל דחה דבריו וכתב שאין זה כונת הר"מ ז"ל עיי"ש שהאריך בזה, ויש להעיר עוד בזה שכתבנו אי מצותו של הקטן הוא שזה תלי' בפירוש הקרא בפ' שמות גבי בן מ"ר ע"ה דכתיב בתוה"ק ויפגשהו במלון ויבקש להמיתו והנה רוב המפרשים פירשו שקאי על מ"ר משום שלא מל את בנו אמנם דעת רשב"ג בנדרים ל"ב ובירושלמי פ"ב דנדרים ה"ט ס"ל לרשב"ג דקאי על התינוק וכן ס"ל לר"ש בר חפני גאון מובא באבן עזרא שם וכן מבואר ברבינו חננאל ז"ל שנדמ"ח בש"ס ווילנא ביומא (דף פ"ה ע"ב) בהא דפליג ראב"מ דפק"נ דוחה שבת ממילה שהיא אחת מרמ"ח איבריו של אדם עיי"ש שכ' דרצה להרוג להתינוק מפני שלא נימול הרי דס"ל להגאונים ז"ל דהתינוק מחויב במצות מילה ויש עליו עונש ביד"ש עונש מיתה אפי' בקטנותו אם לא נימול בח' ועי' בר"ח ז"ל בפנים [וכבר הובא דבריו בס' בית יהודה לבני הרב ז"ל במצות מילה עיי"ש] אמנם לדעת רוב המפרשים א"ר וי"ל דמצות האב הוא אך א"ר מזה להיפך דרק מצות האב הוא די"ל דבאמת הוא ממצות הבן שעל האב ואעפ"כ יש על האב חיוב מיתה ביד"ש אם מתרשל בזה כיון דלדידי' צותה רחמנא שיראה שיהי' ברית קודש חתום בבשר בנו אמנם לדעת רשב"ג בירושלמי והחזיקו עמו ר"ש בר חפני גאון והר"ח ז"ל מוכרח דחיובא רמי על הקטן אע"ג דאין בו דעת ומוכרח דמצוה זו אין צריך דעת איברא דש לדחות דאפי' א"נ דקטן חייב במצוה זו מ"מ קשה מאוד לומר שיש עונש על הקטן אם אינו מקיימה כיון דאונס גמור הוא לכן נראה דכונת רשב"ג כיון דקטנים מתים בעון אבותיהם והכא שהאב חוטא בזה שאינו רוצה למול את בנו מחשש סכנה על הולד העונש שלו שהקב"ה ממיתו לגמרי אבל לא משום שיש על הקטן עונש וז"פ

אמנם בעיקר הדבר כ"כ בספרי שנראה דעת רש"י ור"מ ז"ל דמצותו של קטן היא והאב מצוה דבן קעביד אך באמת אין מזה הכרע דגם בגדול א"צ מצוה זו דעת מתרי טעמא. א' י"ל דדוקא בקטן שא"א שיהי' לו דעת רמי' המצוה עליו אפי' בלא דעתו משא"כ לאחר שיגדל שפטרה התוה"ק כל ישראל מחיוב המצוה והטילתה עליו י"ל דהיא ככל המצות שצריך דעת. ב' והוא העיקר נלענ"ד די"ל דמצות מילה צריכה דעת כמו כל המצות והא דצותה תוה"ק למולו ביום השמיני אפי' א"נ דהיא מצות הבן היינו משום כונת האב או הב"ד דעכ"פ הוי כעומדים ע"ג