כלי חמדה בראשית לט

נסמוך ע"ז בסכ"נ לומר דנתחזק כחו ולא יזיק לו המילה אמנם עפ"ד הנ"ל י"ל דתוס' ור"מ ז"ל פליגי בזה אי הקטן עושה המצוה דהתוס' ס"ל דגם בקטנותו הוא מקיים המצוה וכיון דחזינן דהמצוה לא הגין עליו לכן אין למולו גם כשיגדל ויתחזק כחו משא"כ הר"מ ז"ל ס"ל דבקטנותו המצוה על אביו הוא וא"כ י"ל דלכן כשיגדל היינו כשיהי' בן י"ג שנה ויום אחד ויתחזק כחו שפיר מלין אותו מצד שומר מצוה ונהי דגם אחיו מתו מחמת מילה היינו משום שהם עצמם לא הי' עוד נכללום במצוה זו ולא אהני להו מצוה באביהם [ובחי' כתבנו להעיר בזה ע"ד הנו"ב מה"ק ח' אהע"ז סימן י' מש"כ לפרש קרא דיהודה שחשש לקטלנות ואע"ג דבמקום יבום ל"ש קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע מ"מ חשש דילמא סריס הוא ולכן רצה להמתין עד אשר יגדל שילה ויראה דאינו סריס ומקיים מצות יבום עיי"ש שכ' שיהודה הורה כתורה ולא היתה כוונתו לדחות אותה כלל ולכאו' דה"ק צ"ב א"כ אמאי באמת לא השיאה יהודה לשילה אחר שגדל שילה כמו שמפורש בתוה"ק כי ראתה כי גדל שילה אמנם י"ל דהנה בלא"ה י"ל מטעם אחר דיהודה רצה להמתין עד שיגדל כיון דבאמת איכא חשש סכנה אלא דשומר מצוה לא ידע דבר רע א"כ ז"ד כשיגדל דהוא בר מצות יבום משא"כ בקטנותו דאינו מחויב במצוה כלל ל"ש בי' שומר מצוה לא ידע דבר רע אך י"ל לפמ"ש הפוסקים דקודם מתן תורה הי' תלי' שיעור גדלות לענין מצוה בדעת ולא בשנים ושערות וקטן בר דעת הוי גדול לענין מצות א"כ משום זה לא צריך להמתין עד שיגדל ממש ומעתה י"ל כן דבאמת תמר הבינה מה שאמר יהודה עד אשר יגדל שילה בני היינו מחשש קטלנית ורוצה שיהי' שומר מצוה אך לא מחשש סריס רק שלא יהי' קטן ולכן כאשר ראתה כי גדל שילה היינו בדעת ולא נתנה לו לאשה סברה שיהודה מדחה אותה כיון דגדל בדעת שוב הוי בר מצוה אמנם יהודה דחשש דילמא סריס הוא רצה להמתין עד אשר יגדל בשערות שיצא מחשש סריס והוא נכון עפ"ד של הנו"ב ז"ל ומוכח ג"כ דא"ר מקטן לגדול כיון דבקטן אינו מצוה אינו בכלל שומר מצוה כמו גדול והבן כי קצרנו]

איברא דלאחר העיון אינו נראה לומר כן ונראה פשוט דאע"ג דקטן אינו בר מצוה מ"מ כיון שמקיים המצוה הוי בכלל שומר מצוה ודרך פלפול יש להביא קצת ראיה לזה מד' התוס' כתובות (דף ס"ג ע"ב) ד"ה טעמא דהשיאה וגרשה שדעת הריב"ן ז"ל דכל המשנה קאי באשה אחת ודייק לה מדקתני השיאה וגרשה אחר אירסה ונתארמלה משמע הא השיאה ונתארמלה ושוב לא מצי למיתנא השיאה שנית עיי"ש ויש לעיי' בזה דהנה לכאורה יש לעיי' לפ"ד הפוסקים דל"ש קטלנית ביבמה מצד שומר מצוה הא הבעלים הראשונים ג"כ הי' שומרי מצוה דפו"ר אך ז"א דהרי לענין פו"ר אפשר באחרת וא"כ מצד מצ"ע דפו"ר לא מיקרי שומר מצוה וז"פ אך אכתי יש לעיי' למ"ד מזל גורם והיינו דמזלה גורם שימותו בעלי' א"כ שוב נימא בדידה שומר מצוה לדעת הפוסקים דאשה נכללת בעשה דלשבת יצרה אך ז"א דהא כבר הוחזקה אף במקום מצוה דשבת דלית לה מזל אמנם לפ"ז באשה שנשאת לאחד בקטנותה ומת הבעל בעודה בקטנות ל"צ להיות צירוף לענין קטלנית משום די"ל מצד דידה שומר מצוה ואין לומר מדמת הבעל הראשון ז"א דהרי הבעל הראשון מת בעודה קטנה ועדיין לא היתה בת מצוה וא"כ לא הוחזקה להיות קטלנית במקום מצוה וא"כ יקשה על הריב"ן ז"ל דמפרש לה באשה אחת ע"כ דנתארמלה בפעם הראשון עוד בקטנותה דאל"כ בלא"ה כשנתארמלה בפעם הג' הכתובה שלה כיון דהיתה אז בוגרת דאין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים וכיון