כלי חמדה בראשית לח

לפמ"ש המזרחי ז"ל והחזיק עמו בת' נו"ב דרוב להבא לא אמרינן א"כ ה"נ כיון דעתה אינו בר דעת בבירור רק שאנו דנין מה יהי' כשיגדל הוי בכלל רוב להבא וא"כ איך מילה דוחה שבת ואין לומר בזה ממ"נ כמו דאמרינן על נפל ז"א ל"מ למ"ד דמקלקל בחבורה חייב בודאי ל"ש למימר ממ"נ בשוטה אך אפי' לפ"מ דקי"ל מקלקל בחבורה פטור וכל זה דמילה הוי תיקון היינו משום תיקון מצוה מ"מ לפמ"ש הראשונים דאיכא גם תיקון שמתירו עיד"ז לאכול בתרומה וקדשים א"כ גם בשוטה איכא מתקן גמור משום זה א"ו דאף אם הבן אינו מחויב במצוה לכשיגדל מ"מ מצות האב לא פקע ואם כן הוא הדין בבן סומא שיש חיוב על האב למולו

אמנם ז"ד אם נבוא לחקירה זו עפ"ד של המלוה"ר ז"ל [וגם זה יש לדחות דשוטה פשיטא דהחיוב לא נפקע מעל האב כיון דאינו בר דעת הוי כמו קטן והמלוה"ר לא נסתפק אלא בסומא] אמנם לדברינו שכתבנו עפ"ד רש"י ז"ל דמצותו של הקטן הוא ומצוה זו גלי קרא דא"צ דעת ובקטנותו מקיים מצות מילה א"כ א"ר משוטה לסומא דבשוטה שפיר חייב במצות מילה כיון דמצוה זו א"צ דעת הרי לא גרע מקטן משא"כ סומא דהתורה פטרה אותו ממצות מגזה"כ ושפיר י"ל דאין על האב חיוב למולו ואם נימא כן י"ל דגם במילת גדול א"צ דעתו כלל ויכולין למולו בע"כ דבזה מתקיים מצות מילה ובעיקר הדבר אם מילת בנו הקטן הוא מצות האב או מצות הבן שעל האב יש להעיר מדברי הר"ח אור זרוע בת' סי' י"א שכ' בזה"ל ומענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו בידיו אלא לעסוק שיהי' נימול דומי' דכל הני דקחשיב התם ללמדו תורה וכו' וכי לא ישכור אדם מלמד לבנו בתורה וכו' אלא כל הני עיקר מצותן אינה העשי' אלא שהמילה חתומה בבשרו עכ"ל נראה מד' ז"ל דמדמי מצות מילה לכל המצות שמצותן על האב שיש על האב חיוב השתדלות שבנו יקיים המצות וכן דעת התוס' רי"ד קידושין (דף כ"ט) שתי' דלכן לא הוי מילה מצ"ע שהזמ"ג משום דהמצוה שעל האב הוא רק ההכשר שיהי' בנו נימול והכשר זה אין לו זמן קבוע וכ"נ דעת הר"ן ז"ל בפ"ד דסוכה לענין ברכת שהחינו במילת בנו שכ' וז"ל ופדה"ב אע"ג דלאו מזמן לזמן קאתא מ"מ כיון שהוא מצוה תלי' בזמן ל' יום של תינוק וכו' שפיר שייך לברוכי בי' שהחינו אבל תפילין ומילה לא תלי' בזמן עכ"ל ותמי' מאוד הא מילה ג"כ תלי' בזמן בהיותו בן ח' ימים. אמנם לדעת התוס' רי"ד ז"ל דמצות האב הוא רק ההכשר וזה באמת לא תלי' בזמן א"ש דברי הר"ן ז"ל ומעתה נראה דס"ל דגוף המצוה הוא מצות הולד ועל האב חיוב להשתדל שהבן יקיים המצוה וזה כמו"ש בשיטת רש"י ז"ל וא"ש בזה ג"כ מה שהעירו המפורשים מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ב ע"א) מה לחובל שכן הותר מכללו בב"ד ואמאי לא קאמר הגמ' דהותר מכללו אצל מילה אמנם להנ"ל א"ש דהתם הקטן עושה מצוה בזה ול"ש בזה שכן הותר מכללו ובאמת י"ל דממקומו הוא מוכרע דצותה התוה"ק על האב ועל הב"ד למול את הקטנים אע"ג דצריכין לעבור איסור חבלה והרי כתבו הפוסקים דאע"ג דאמרינן עדל"ת מ"מ ממון חבירו אינו דוחה וא"כ גוף חבירו ג"כ אינו דוחה כמו דמבואר בריש סנהדרין דגזילות וחבלות חדא הוא מה"ט א"ו דאין דוחין איסור חבלת הקטן בשביל מצותן אלא דמצות הקטן הוא שיניח לחבול בעצמו ובזה מקיים מצות מילה ודוק הטיב בכ"ז

שבתי וראיתי שלכאורה יש לתלות הדברים בפלוגתת תוס' והר"מ ז"ל בערל שמתו אחיו מחמת מילה דלדעת התוספות אין מלין אותו לעולם אמנם הר"מ ז"ל ס"ל דכשיגדל ויתחזק כחו מלין אותו ולכאו' דעת הר"מ ז"ל צ"ע איך