כלי חמדה בראשית לז

לאכול בפסח היוצא לנו מזה שנראה דלפ"ד הרמ"א ז"ל אם מל הקטן בתוך ח' מותר לאכול מיד בתרומה וקדשים ובזה נתקיימו דברינו שכתבנו בביאור דעת ר' זירא בסוגי' דיבמות הנ"ל ודוק היטיב בכ"ז כי הד"נ בס"ד

ד) בס' דרך פקודך להג' החסיד מדינאב זצ"ל כתב להסתפק בהא דקי"ל בכל מצ"ע אם אינו רוצה לקיימה מכין אותו עד שת"נ ומסתמא במילה ג"כ הדין כן דאם אינו רוצה למול את עצמו מכין עד שת"נ אמנם יש לעיין אם כופתין אותו ומלין אותו בע"כ או דילמא דצריך דעתו דוקא במצות מילה וממילא אין עצה אחרת כ"א להכותו עד שת"נ שיאמר רוצה אני ונשאר בצ"ע. והנה לכאו' עלה בדעתי דיש לתלות הדברים בפלוגתת הפוסקים למאן דאמר של"ד אי נחתינן לנכסי' מטעם דעד שאתה כופהו בגופו אתה כופהו בממונו. ולפ"ז גם בצדקה וברבית נחתינן לנכסי' מה"ט א"כ י"ל דה"ה הכא מלין אותו בע"כ אמנם לדעת הסוברים דלא נחתינן לנכסי' וכופין עד שיאמר רוצה אני כיון דצריך דעתו ורצונו לעשות המצוה ה"ה הכא מכין אותו עד שת"נ אבל אין מלין אותו בע"כ אך באמת ז"א ויש כמה חילוקים בדבר. א' י"ל דאפי' לפ"ד הסוברים דהתם לא נחתינן לנכסי' ה"ט כיון דאם אינו רוצה ליתן הרי אינו צדקה רק גזל כיון דליכא שיעבוד נכסי' רק חיוב הגוף משא"כ הכא כיון דבלא"ה מכין אותו עד שירצה לקיים המצוה א"כ מוטב למולו בע"כ דג"כ לא נעשה לו יותר מחבלה בגופו ויהי' בזה תיקון המצוה. ב' י"ל לאידך גיסא דאפי' לסוברים דהתם נחתינן לנכסי' היינו מטעם דהפקר ב"ד הפקר ובמצות צדקה העיקר שחבירו העני יהי' לו ממה להחיות וכן בהשבת הרבית ובפריעת החוב עיקר המצוה שחבירו ישיג את אשר לו משא"כ הכא במילה כיון דמצוה בע"כ אינה מצוה א"כ ל"ש בזה למולו בע"כ כיון דלא נתקיים מצות מילה כלל אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כמו בשאר מצות עשה וי"ל יותר דבאמת בכל מילה איכא סכנה רק דהמצוה מגינה וא"כ זה שאינו רוצה למול כשנמול אותו הרי מסכנין אותו ומצוה אינו מתקיים והנה אם נימא דמצות הב"ד לא נפקע גם כשיגדל י"ל דמלין אותו בע"כ מצד מצותן שמוטל על ישראל למולו ואין נפ"מ כלל ברצונו אמנם לפמש"כ בספרי בשם הר"מ ז"ל שנראה מבואר מדבריו דבגדלותו נפקע ממנו מצות הב"ד ורק הוא בעצמו מחויב את עצמו למולו א"כ נראה דצריך דעתו ובלא דעתו אין למולו וא"כ ל"ש למולו בע"כ הן אמת כי בספרי כתבנו להוכיח מדעת רש"י ז"ל דס"ל דגם מילת קטן שעל האב אינה מצות האב אלא מצות הבן רק מפני שא"י למול את עצמו הטילה התוה"ק החיוב על האב אבל כל המצוה מצד הבן הוא עיי"ש במצות מילה ונפ"מ לדינא לר"י דסומא פטור מן המצות מי שנולד לו בן סומא אם יש חיוב על האב למולו דא"נ דכ"ז שהוא קטן אין הוא בכלל המצוה ורק מצותו של האב היא ואינה תלי' כלל בחיובא דבן א"כ פשיטא דהאב חייב למולו אמנם א"נ דהיא מצות הבן שעל האב פטור האב למולו כיון דהבן הוא סומא ופטור מן המצות ובאמת בעיקר החקירה כבר עמד בזה הג' בעל מלוא הרועים ז"ל אלא שלא ביאר צדדי הספק כמו"ש עיי"ש שכל ספיקו הוא די"ל דהתוה"ק לא הטילה חיוב על האב אלא כשגם הבן כשיגדל יהי' בר חיובא אבל אם הבן אינו בר חיובא כשיגדל אין על האב חיוב למולו. והנה לכאו' עלה בדעתי לפשוט זה מהא דקי"ל דמילה דוחה שבת וניחוש דילמא יהי' שוטה א"כ לא יהי' בר חיובא כשיגדל ושוב ליכא חיובא על האב למולו דז"ב דא"נ דליכא חיוב על האב כשהבן סומא ה"ה דליכא חיוב על האב כשהבן שוטה וא"ל דאזלינן בזה בת"ר