כלי חמדה בראשית לה

ג) ובעיקר ד' השאג"א מה שנסתפק בליל ח' אם הוי בכלל מחוס"ז או אם פסולו רק מצד לילה כבר תמהו עליו המחברים שאשתמיט מיני' שהוא פלוגתת הבבלי והירושלמי דבירושלמי פי"ט דשבת ה"ה מבואר להדי' דאע"ג דערלות שלב"ז לא הוי ערלה וקטן כל ז' מותר לסוכו בשמן של תרומה מ"מ ליל שמיני דינו כשמיני והוי ערלה ואסור לסוכו בשמן של תרומה יעי"ש בירושלמי דמדמי לי' להא דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני אמנם בגמ' דילן ביבמות (ד' ע"א ע"א) דאיבעיא לי' לר' חמא ב"ע אי ערלות שלא בזמנה מעכבה מאכילת פסח ופשיט לי' ר"ז מהא דליתני' בשעת עשי' ואיתני' בשעת אכילה מעכבין מלאכול את הפסח והיכא משכח"ל לאו בין עשי' לאכילה וש"מ ערלות שלא בזמנה הוי ערלות הרי מבואר מד' ר' זירא דאם נימא דערלה שלב"ז לא הוי ערלות לא משכח"ל ד"ז דיעכב בשעת אכילה וא"נ דליל שמיני הוי זמנו והוי ערלות לכולי עלמא אם כן משכחת לן בפשיטות דאותו הולד זמנו לימול ביום א' של פסח א"כ בשעת עשי' דהי' ביום ז' הי' ערלה שלב"ז אבל בשעת אכילה דהוא בלילה הוי ערלות בזמנה ושפיר מעכב מאכילת הפסח וע"כ דפשיטא לר"ז דליל שמיני דינו כמחוס"ז והוא לכאו' ראי' ברורה ואם אמנם כי בפשיטות י"ל דאין כאן סתירה כיון דיש פלוגתא בזה אי לילה הוי בכלל מחוס"ז ועי' בזה מ"ש הג' בעל עמק יהושע דיני מילה סי' כ' אך בכ"ז הדבר צ"ע מדלא שו"ט הגמ' דילן כלל בזה ולומר משכחת זה אליבא דר"ז נראה דלא משכח"ל בשום אופן וצ"ע למה

ומה שנלפענ"ד בזה להעיר בדבר חדש בפירוש ד' הג' נ"י ונבאר מקודם מה דקשה על ר' זירא שלא עלתה בדעתו מה שהקשה לי' רבא ותסברא המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהולא הוא שהיא קושי' אלימתא ואיך הי' ניחא לי' דא"נ דערלה שלא בזמנו הוי ערלות והי' מעכב מאכילת הפסח ומה שנראה בזה בדעת ר' זירא דהנה הר"מ ז"ל בפ"ה מה' ק"פ פסק דלאו דוקא מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח אלא גם טבילת אמהותיו מעכבתו מלאכול בפסח ועי' בשאג"א שם שהאריך בזה וכתב בסוף דבריו בזה"ל מ"מ למדנו מד' הר"מ ז"ל הללו דס"ל דאפי' דבר דלא רמי חיובא עלי' כמו טבילת אמהותיו אפ"ה מעכבתו מלאכול את פסחו עכ"ל וצריך לומר דהענין הוא דהתוה"ק אמרה דבשעה שהולך לעשות או לאכול את הפסח צריך שיהי' כל בני ביתו ראויין לאכילת הפסח ואל"ה מעכבתו מלעשות הפסח וז"ב ומוכרח לפ"ד הר"מ ז"ל

ומעתה י"ל דזה כוונת ר"ז דבשלמא א"נ דערלות שלא בזמנה הוי ערלות וא"כ אסור לאכול עתה בפסח אמנם לכשימול בתוך ח' לפ"מ שפסק הר"מ ז"ל דנימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית ומתקיים בזה מצות מילה א"כ נראה פשוט דהי' מותר לאכול בפסח א"כ הרי משכח"ל שיהי' הולד ראוי עתה לאכול את הפסח לכן מעכבו מאכילת הפסח משא"כ א"נ דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות א"כ בלא"ה מותר לאכול את הפסח עתה ושוב א"צ למולו ואינו מעכב מאכילת הפסח וא"ש מאוד ד' ר' זירא דס"ל דעיקר תלי' אם יכול עתה להיות ראוי לאכילת פסח אע"ג דעדיין לא מטי זמן חיובא למול אותו מ"מ צריך למולו כדי שיהי' ראוי לאכילת פסח ולא גרע מטבילת שפחותיו דג"כ אין עליו חיוב לטובלם ומ"מ מעכבם מאכילת הפסח ומעתה ל"ק מה שהקשו המחברים דילמא מיירי שמחר הוא יום ח' שלו וא"כ ביום בשעת עשי' לא הי' מעכב אמנם בשעת אכילה דהוא לילה כיון דהוי זמנו מעכב מלאכול את הפסח ז"א לפמ"ש הר"מ ז"ל דאע"ג דנימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו