כלי חמדה בראשית לד

למעוטי תשיעי ומקשינן בגמ' האי מבן שמונת ימים נפקא ותי' חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי א"כ קודם מתן תורה קודם שנאמר וביום השמיני ה"א דיכול למול כל שמונה ימים רק לאח"כ פסול כדכתיב גבי תמיד כבשים בני שנה דהיינו כל השנה למעוטי שנה שלאחריו נמצא שפיר מלו כל שבעת הימים עכ"ל ולפ"ז בודאי לק"מ מה שהקשינו דמנא ידעי במרה דמילה דחי שבת כיון דקודם מתן תורה היו מלין כל שמונה ימים אמנם לענ"ד עפר אני תחת כפות רגליו של רבינו ז"ל ובכאן דה"ק תמוהין מאוד לענ"ד וממקומו הוא מוכרע דא"כ אמאי מל אברהם אבינו את יצחק בנו לשמונה ימים אמאי לא מל אותו מיד ביום ראשון הלא מוישכם אברהם בבוקר ילפינן דזריזין מקדימין למצות ואי נימא כדבריו ז"ל דקודם מתן תורה הי' סבירא ליה דבן שמונת ימים פירושו דעד בן שמונת ימים כשר למול א"כ אמאי המתין אברהם אבינו שמונה ימים ובאמת המעיי' בלשון הגמ' הקדושה דאיתא בזה"ל האי שמיני מבעי' לי' למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא. ואכתי מבעי' לי' חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד ה"א שביעי הוא דלא מטא זמני' אבל משמיני ואילך זמנו הוא עכ"ל הגמ' נראה להדי' דאי הוי כתיב רק חד היינו אפילו אותו האמור לפני מתן תורה לא היינו טועים לומר דלאחר ח' ליכא מצוה רק להיפוך ה"א דהזמן מתחיל מח' עד שימות והסברא נותנת כן דאיך אפ"ל דלאחר ח' שוב המילה פסולה כיון דמפורש שם בתורה הקדושה דערל זכר אשר לא ימול את עצמו חייב כרת וא"כ ע"כ דמצות מילה אינה בטילה לאחר ח' ואין זה דמיון לכבשים בני שנה האמור בתמיד דהתם שפיר אמרינן דאח"כ פסול לגמרי משא"כ הכא גבי מילה א"א לומר כן ויודע אני שיש לפלפל בזה אבל האמת יורה דרכו. ולבר מן דין כ"כ למעלה שלענ"ד נראה דהמצוה ניתנה מיד לא"א לגמרי בדיני ישראל כמו לאחר מתן תורה דהיום הולך אחר הלילה שלפניו ומי שנולד בערב הוי כמו שנולד מחר ביום לענין מילה אע"ג דלכל הענינים הוא עוד שייך ליום הקודם

ובאמת י"ל עפ"ז בטו"ט ד' המדרש הנ"ל במה שמפורש תן חלק לשבעה זה דורו של משה שמל לשבעה דהנה מבואר במדרש רבה פ' בא דבשעת יצ"מ מ"ר מל ואהרן פורע וזה הי' בלילה היינו ליל א' של פסח ועיין בת' יד אליהו שהקשה הא מילה בלילה פסולה ותי' משום שהי' אז לילה כיום יאיר והי' מילה כשרה בו כמו ביום וכ"כ הג' בעל ברכי יוסף ז"ל עיי"ש מ"ש בשם הזוה"ק דשימשא הוי נהיר כמו ביום והי' דינו לענין מילה כמו ביום ומעתה נראה פשוט דאותן הבנים שחל יום שמיני שלהם ביום א' של פסח הי' חייבין למול אותן קודם אכילת הפסח כיון דלענין מילה קי"ל דהלילה הולך אחר היום שלאחריו אף קודם מתן תורה כנ"ל וא"כ שוב היא שמיני ונהי דפסול מצד לילה ע"ז שוב מהני הא דכיום יאיר שיהי' דינו כיום וא"כ הוי ביום השמיני ממש אמנם באמת כיון דהי' אז עוד לילה הי' שייך ליום שביעי עפ"י דיני ב"נ וא"כ נמצא דמ"ר מל לשביעי (וזה לא משכחת בשום פנים למול לאחר מתן תורה מה שהוא עוד שביעי קודם מתן תורה רק להיפוך משכח"ל כמוש"ל לבד במילת משה דשעת יצ"מ כיון דמל בלילה הי' משכח"ל זה דמל לשביעי דקודם מתן תורה והבן היטיב כי הדברים ברורים בס"ד]. וז"נ בכונת המדרש. איברא דבעיקר ד' היד אליהו יש לגמגם וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ. ולא באתי בזה אלא לבאר מה שנלענ"ד בעיקר מצות מילה דנראה מסוגית הש"ס דאין שום נפ"מ בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה בזמני מצוה זו ומיד נתנה לא"א בדיני ישראל כנ"ל. ודוק היטיב בכ"ז: