כלי חמדה בראשית כט

מצא מענה לזה ומתוך זה מוכרח לחדש דלר"ש דס"ל דעכו"ם אינן בגדר אדם באמת אינו אסור מה"ת לקרות כנגד ערות עכו"ם ור"י ע"כ ס"ל דלא כר"ש. אמנם לענ"ד נראה דהג' שליט"א דלא לן חספא ואנא אשכחנא מרגניתא תותא דבזה א"ש מאוד שני הסוגיות וד' הר"ח והר"מ ז"ל דבברכות קאי הגמ' א"נ דלא כר"ש וי"ל דר"י אמר כן משום דלא ס"ל כר"ש דיש חילוק בענין אדם בין ישראל לעכו"ם לכן שפיר אמר בפשיטות דמדכתיב וערות אביהם לא ראו דגם ערות עכו"ם הוי ערוה ה"ה דאסור לקרות נגד ערותו אמנם בשבת דשם יקשה הגמ' על ריו"ח דס"ל דהרהור מותר בשבת אמאי ס"ל דהרהור אסור בבה"כ ובית המרחץ שפיר מתרצינן דריו"ח צריך הך דבר לרבות ערות עכו"ם מדלא כתיב ערות אדם אלא ערות דבר דייקינן מ"מ דמה שהי' הפעם בגדר ערוה אע"ג דעתה אינו בגדר ערוה מ"מ אסור לקרות ק"ש כנגדה וזה ילפינן מדבר וממילא לא ילפינן כלל מדבר לחלק בין דיבור להרהור ולכן גם הרהור אסור כנגד הערוה וטעמא דמילתא דלריו"ח אמרינן דצריך קרא לרבות ערות עכו"ם י"ל דהרי בעירובין (דף מ"ו ע"ב) איבעיא לן בגמ' אליבא דריו"ח אם ר"מ ור"ש פליגי אם הלכה כר"ש ונשאר הגמ' בתיקו ובזה תלי' בגירסות הש"ס אי ר"מ חולק בזה על ר"ש דאין עכו"ם קרוי אדם ועי' בתוס' יבמות (דף ס"א ע"א) בד"ה ואין העכו"ם ולכן שפיר תי' הגמ' דלריו"ח צריך הך דבר לרבות ערות עכו"ם ולפ"ז א"ש דעת הר"מ ז"ל להלכה דפסק כר"ש דעכו"ם אינן בכלל אדם ושפיר צריך קרא לרבות עכו"ם ולכן ס"ל דגם הרהור אסור ולא כרש"י ז"ל

ועפ"ז נלענ"ד ליתן טעם למה שפסק הר"מ ז"ל דאפי' נגד ערות קטן אסור לקרות ק"ש ולכאו' תמו' מהיכן למד זאת ובאמת דעת רבים מגדולי הראשונים דערות קטן פחות מבן ט' אינו בגדר ערוה אמנם להנ"ל נראה דהר"מ ז"ל ס"ל דלפי האמת דמרבינן מערות דבר ערות עכו"ם אע"ג דהיום אינו בכלל אדם מ"מ כיון דהי' בגדר ערוה קודם מתן תורה גם היום אסור לקרות ק"ש כנגדו א"כ ה"ה והוא הטעם ערות קטן אע"ג דאינו עתה בגדר ערוה מ"מ כיון דעתיד לבוא לידי ערוה אסור לקרות כנגדו וערות עכו"ם וקטן לדעת הר"מ ז"ל אחת הן ועפי"ז אשכחנא פיתרא למה שקשה על הר"מ ז"ל שבפ"ג מה' ק"ש פסק דאסור לקרות ק"ש אפי' נגד ערות קטן אמנם בפ"ג מה' מילה ה"ה כ' הר"מ ז"ל בזה"ל והמל "אדם" "גדול" צריך לכסות ערותו עד שיברך עכ"ל. נראה מבואר דמל את הקטן א"צ לכסות ערותו וקשה טובא הא להר"מ ז"ל גם ערות קטן הוה ערוה וכבר נתקשה בזה בב"ח יור"ד סי' רס"ה בסוף הסימן עיי"ש אמנם לדברינו י"ל דהנה יש לדקדק על תיבת "אדם" שלכאורה מיותר לגמרי דהול"ל והמל הגדול כמובן לכן נראה דהנה הרא"ש ז"ל ס"ל דיש סברא לומר כיון דהוא לצורך מילה אינו איסור והוי בכלל מחניך קדוש אמנם הר"מ ז"ל ס"ל דבערוה גמורה ל"ש סברא זו אמנם בערות עכו"ם וקטן כיון דבעצם אינן ערוה אלא דאיתרבי מדבר כנ"ל לכן שפיר אמרי' דלצורך המילה הוי בכלל מחניך קדוש ולכן דקדק הר"מ ז"ל לכתוב אדם למעט נכרי וצריך דוקא שיהי' הנימול מישראל וגדול וכללא הוא דנכרי וקטן מישראל דין אחד להם. ועי' במל"מ פ"א מה' טומאת מת הי"ד שכ' לדייק כיו"ב מלישנא דר"מ ז"ל בפירוש המשניות עיי"ש אם כי שם קשה הדבר כיון שהוא רק העתקה מלשון ערבי וק"ל. אמנם כאן בוודאי כוון הר"מ ז"ל לשלול בתיבת אדם את העכו"ם. ובאמת גם לפי דברי הג' בעל בית האוצר שיחי' י"ל כנ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דלאחר שגזרו על ערות עכו"ם גם ערות קטן הוי בכלל ערוה ולכן לצורך מצוה מקילין בתרווייהו אמנם בעיקר