כלי חמדה בראשית כח

עבירה לכן גם חטאים הגופניים הם כמו חטאי' בכח הנפש כי שם הכל נתקדש קדושת השי"ת והוי הכל פגם בכח שם המיוחד ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרנו וע"ע בענין זה במה שכתבנו בפ' וזאת הברכה ותמצא נחת

ה) במס' ברכות (דף כ"ה ע"ב) אר"י עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו מאי אירי' עכו"ם אפי' ישראל נמי ישראל פשיטא לי' דאסור אלא עכו"ם איצטריכא לי' מ"ד הואיל דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמ"ל דאינהו נמי איקרי ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו עכ"ל הגמ' נראה מבואר דעיקר רבותא דר"י דערות עכו"ם הוה בכלל ערוה וממילא אסור לקרות ק"ש כנגדה כמו דאסור לקרות נגד ערות ישראל ול"צ קרא מיוחד למעט ערות עכו"ם אמנם מלשון הגמ' שבת (דף ק"נ ע"א) דמקשי' בגמ' על הא דאמרי' דבשבת דיבור אסור הרהור מותר מהא דאמר רבב"ח אר"י בכל מקום מותר להרהר בד"ת חוץ מבית המרחץ ומביה"כ אע"ג דג"כ כתיב ולא יראה בך ערות דבר ונדרוש ג"כ דיבור אסור הרהור מותר ותרצינן ההוא מיבעי' לי' לכדר"י דאמר עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו עיי"ש נראה לכאו' דצריך לזה קרא דערות דבר דמזה מרבינן ערות עכו"ם. הן אמת כי ברש"י ז"ל שם ד"ה ההוא כדר"י מפרש דקרא אתא שאסור להסתכל בערוה בשעת ק"ש ובזה באמת אסור רק דיבור אבל הרהור מותר נראה מבואר דרש"י ז"ל ס"ל דבאמת אין כונת הגמ' דצריך קרא דערות דבר לרבות גם ערות נכרי דזה ממילא ידעינן כיון דהוא בכלל ערוה הרי אסור לקרות ק"ש כנגדו וקרא אתא רק לדין זה דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה ודבר דרשינן דיבור אסור והרהור מותר. אמנם בפי' הר"ח ז"ל שנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא כ' בזה"ל ומפרקינן האי מרא מיבעי' לי' לאסור אפי' ערותו של נכרי דאשכחן דאיקרי ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו עכ"ל נראה מבואר דקרא דערות דבר אתא לרבות ערות נכרי כיון דאשכחן קרא דהוא בכלל ערוה וכ"נ להוכיח מדעת הר"מ דס"ל דמערות דבר מרבינן אף ערות נכרי מדכ' בפ"ג מהל' ק"ש ה' ט"ז כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומ"ר עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזור פניו אפי' עכו"ם או קטן לא יקרא כנגד ערותן עכ"ל נראה מבואר מד"ק דחד דינא אית להו לקרות כנגד הערוה ולקרות כנגד צואה ומ"ר דבעי דוקא החזרת פניו וא"כ ע"כ דס"ל הרהור ג"כ אסור דא"נ דמותר הרהור ל"צ החזרת פניו ומותר להניח ידו לתוך פיו וקורא כמבואר להדי' בברכות (דף כ"ד ע"ב) עיי"ש היטיב וכבר הרגיש בזה הגאון בעל צפנת פענח שי' על הר"מ ז"ל ולא מצא מענה וע"כ צ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל כפירוש הר"ח ז"ל דצריך הך קרא דערות דבר לרבות עכו"ם ולכן לא אייתר דבר כלל למידרש דיבור אסור הרהור מותר אך צ"ע בזה. א' דהרי מסוגית הגמ' ברכות נראה דא"צ לימוד מיוחד על ערות עכו"ם. ב' גוף הדבר קשה להבין כיון דנשמע מקרא דערות אביהם לא ראו דהיא בגדר ערוה ממילא ידעינן דאסור לקרות גם נגד ערות עכו"ם

אמנם מה שנלענ"ד בזה עפ"מ שראיתי בס' בית האוצר מידידי הגאון מוהר"י נ"י מבענדין שכ' להקשות ע"ד הגמ' ברכות הנ"ל דאיך ילפינן מהא דכתיב וערות אביהם לא ראו דערות נכרי קרוי ערוה הא כל הסברא דערות נכרי לא יהי' בגדר ערוה היינו משום דעכו"ם אינו בכלל אדם וה"א דערותו חשוב כערות בהמה וכן כ' הבה"ג ז"ל להדי' וא"כ לפמ"ש התוס' דקודם מתן תורה גם עכו"ם הי' בכלל אדם ורק ממתן תורה ואילך דרשינן אדם אתם אין עכו"ם קרוין אדם א"כ מ"ר מהא דערות אביהם לא ראו דגם היום הוא בגדר ערוה ועיי"ש שלא