כלי חמדה בראשית כה

דטריפה כמיתה ובזה ל"ש לומר דלא אזלינן בת"ר כיון דהוא טריפה לפנינו וא"ש ד' הר"מ ז"ל בעזהי"ת וזה נכון מאד. שו"ר בנתה"מ סי' ל"ו שכ' בהדיא דבטריפה ל"ש והצילו העדה מבואר כמו שכ'

אמנם מה דיש לעי' בדעת הר"מ ז"ל דאיך למד מהני קראי לחייב ישראל מיתה בידי שמים על כל אלו הא הנך קראי נאמרו לב"נ וא"כ דילמא דוקא ב"נ נזהרים בזה אבל לא ישראל ותדע דב"נ חמירי מישראל לענין שפיכ"ד דמצינו דב"נ נהרג על עוברין אמנם ישראל אינו נהרג על עוברין מבואר דדרשינן קרא שופך דם האדם באדם דמו ישפך רק על ב"נ דעליו נאמר קרא א"כ מנ"ל דכל הני נאמרו בישראל. ולכאו' עלה בדעתי בזה דהנה באמת בת' נוב"י מ"ת ח' חו"מ סי' נ"ט נתעורר הגר"י פיק ז"ל על הא דקיי"ל דב"נ מצווה על העוברין ולא ישראל והא קיי"ל כל מצוה שלא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ וצ"ל איפכא דישראל יהי' מצווה על העוברין ולא ב"נ ותי' בזה הנוב"י ז"ל כיון דל"ש בזה מא"מ דאסור לישראל ג"כ ל"א בי' הך כללא אד"ק ומעתה א"ש ד' הר"מ ז"ל דשפיר הכריח דכל הנך גם ישראל מוזהרין רק דבב"ד אינן נהרגין דאל"כ יקשה נימא מא"מ כקושית הגר"י פיק ז"ל. אמנם מה דקשה טובא בד' הר"מ ז"ל הא מד' כאן מבואר דפשטא דקרא בא לח"מ ביד"ש כמו שכ להדי' שלכן נאמר בכולן לשון דרישה כיון דהוא רק מיתה ביד"ש כנ"ל ומעתה קשה טובא איך פסק הר"מ ז"ל בפ"ט מהל' מלכים הל' ב' דב"נ שכפת א' לפני ארי או שהניחו ברעב עד שמת הרי הוא נהרג כיון דמ"מ המית ע"ש וקשה הלא לפי דבריו מבואר בתוה"ק באזהרת ב"נ ע"ז לשון דרישה וזה הוא רק עונש ביד"ש וא"כ איך ב"נ חייב ע"ז מיתת ב"ד וזה ודאי א"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דבב"נ היכא דח"מ ביד"ש שוב נהרג בב"ד ז"א דהרי בב"נ ששבת או שהכה את ישראל פסק הר"מ ז"ל דח"מ ואינו נהרג בב"ד הרי מצאנו גם בב"נ מיתה בידי"ש וא"כ מנ"ל להר"מ ז"ל ליחייב מיתה בב"נ על גורם להרוג את הנפש. שוב הראו לי בס' מנ"ח מ' לא תרצח הרגיש בזה על הרמב"ם ז"ל ולא מצא מענה. אמנם מה שנלענ"ד אחר העיון ונקדים לתרץ דברי מרן הכ"מ בפ"י ממלכים הל' ו' שכ' על מה שפסק הר"מ ז"ל בב"נ שהכה את ישראל ח"מ אבל אינו נהרג דדרשת חז"ל מויפן כה וכה הוא אסמכתא עיי"ש ותמה המל"מ ז"ל בס' פרשת דרכים דרוש י' דלמה הוצרך לזה ת"ל כיון דח"מ בידי"ש לכן כשאין איש עתיד לצאת ממנו הרגו ולמה צריך לומר דהדרשה אסמכתא הוא גם אם ח"מ ביד"ש מה"ת ג"כ הדין כן דאינו נהרג רק אם אין עתיד לצאת ממנו גר

אמנם לענ"ד נראה דהכ"מ ז"ל סובר דאם הי' דרשה גמורה אע"ג דח"מ רק ביד"ש מ"מ בב"נ נהרג והרי מבואר בסנהדרין (ד' פ"ד) דבטמא ששימש במקדש כיון דח"מ ביד"ש אחיו הכהנים פוצעין את מוחו בגיזרין עיי"ש היטב כל הסוגיא. מבואר דמי שח"מ ביד"ש שוב יש רשות לב"ד להורגו לצורך תיקון הדור דהוי גברא קטילא א"כ בב"נ שח"מ ביד"ש נהרג בב"ד לכן הכריח הכ"מ ז"ל דהר"מ ז"ל סובר דאין זה דרשה גמורה וכן נראה טעמא דהר"מ ז"ל בב"נ ששבת וב"נ שלמד תורה כיון דכל אלה אינן מפורשין בתורה רק מדרשה נפקא לן לכן ס"ל להר"מ ז"ל דאינו נהרג משא"כ בזה שמפורש בתוה"ק דח"מ ביד"ש שוב הב"ד הורגין אותו ובזה מובן מה שפסק הר"מ ז"ל בה' מלכים שם דב"נ שהרג טריפה ג"כ ח"מ ולא נודע מקורן של דברים ולהנ"ל א"ש כיון דהר"מ ז"ל גם בישראל מיחייב לי' מיתה ביד"ש כמבואר בדבריו בהל' רוצח וא"כ בב"נ ממילא נהרג. ובאמת י"ל בטעמא דמילתא דדוקא בישראל דמהני תשובה לכן אין הורגין