כלי חמדה בראשית כד

ומת משמע מיתה ממש אד"ק

ולפענ"ד עלה בדעתי לכאו' להוכיח מסוגי' דב"ק שם להיפוך דהרי ז"ל הגמ' מ"ט א"ק והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו וברש"י ז"ל ד"ה והמית בזה"ל שור אינו בסקילה עד שימות הניזק דכתיב והמית איש והשור יסקל עכ"ל וא"נ דגם ברוצח הדין כן דאינו ח"מ אלא כשהרגו ממש א"כ ל"ל קרא במיתת השור הא קיי"ל כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ אם רוצח אינו נהרג בשעשאו טריפה ה"ה שור אינו נסקל ולמה צריך קרא לזה א"ו דברוצח ח"מ כשעשאו טריפה ולכן צריך בזה קרא דאינו חייב אלא עד שימות ובאמת הבדל גדול יש בין רוצח ובין כופר ומיתת השור לפימ"ש המהרש"ל דנהי דטריפה א"ח הוא רק מצד הרוב וא"כ דבממון דאין הולכין אחה"ר צריך דוקא מיתה ממש משא"כ בד"נ דאזלינן בת"ר גם בעשאו טריפה חייב. אך מצאתי בס' שטמ"ק שם בשם רבינו בעל הרוקח ז"ל שכ' להדי' בפירוש הגמ' דבאמת א"ר הגמ' כלל מוהמית די"ל דטריפה הוי בכלל והמית רק דהראי' הוא מדכתיב בתוה"ק ואם כופר יושת עליו אחר דכ' סקילת השור אינו נסקל אלא לאח"מ ממש כיון דקיי"ל דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וברוצח אינו נהרג אלא לאח"מ ממש וא"כ גם מיתת השור אינו אלא לאח"מ ממש ואז איכא חיוב כופר אד"ק מבואר מזה כד' מורי הגז"ל. אלא שגוף ד' רבינו הרוקח ז"ל תמוהין לי כיון דמודה רז"ל דמוהמית א"ר דבעי דוקא מיתה ממש א"כ מנ"ל דין זה שכ' בפשיטות דברוצח א"ח אלא לאח"מ ממש וצע"ג לענ"ד. וראיתי עוד שם בס' לימודי ד' שכ' שמד' הרמב"ם ז"ל דלא הביא כלל בהל' נזקי ממון הך דינא דר"ל דכופר אלא לאח"מ נראה דס"ל דר"ל לא קאמר אלא למ"ד טריפה חי' אבל למ"ד טריפה א"ח משלם את הכופר כשעשאו טריפה דהוי כמיתה עיי"ש. ולפי דבריו א"כ ה"ה בעשה חבירו טריפה שח"מ בב"ד לדעת הר"מ ז"ל. וא"ש ד' הר"מ ז"ל כאן שכ' דבהורג א"ע היינו שעשה א"ע טריפה א"ח מיתת ב"ד ויהי' ראי' מלשון הר"מ ז"ל דכאן לד' הרב לימודי ד' ז"ל אך באמת שגה הרב בעל לימודי ד' במחכ"ת דהרי מבואר בר"מ ז"ל פי"א מנזקי ממון ה"ב דחצי עבד וחצי ב"ח שהומת ע"י שור ראוי ליטול כופר וא"ל עיי"ש. וא"כ מוכרח דגם הר"מ ז"ל פוסק כר"ל דאין כופר משתלם אלא לאח"מ דאל"כ משכח"ל כשעשאו טריפה כמבואר בסוגיא דגיטין שם. אך לענין דינא אע"ג דלענין כופר פסק הר"מ ז"ל דאינו משתלם אלא לאח"מ מ"מ י"ל דמודה הר"מ ז"ל דלאו מוהמית דריש לה די"ל כיון דטריפה א"ח ה"ה טריפה הוא כמיתה רק בעיקר הלימוד מוהמית דאין חיוב כופר אלא כשהמית וממילא כיון דאין הולכין בממון אח"ר בעי מיתה ממש משא"כ בד"נ דאזלינן בת"ר גם כשעשאו טריפה נהרג אך אפי' א"נ דגם בהורג אדם ועשאו טריפה א"ח וא"ח עד שימות מ"מ לפמש"ל בשם הרוקח ז"ל דלאו מוהמית קא ממעט לה וצ"ל בכונת הרוקח ז"ל נהי דאזלינן בד"נ בת"ר מ"מ כיון דאיכא לברורי מיד דטריפה א"ח י"ב חודש וכיון דכן הוא לא אזלינן בי' בת"ר לכן אין הורגין אותו עד שימות חבירו ונאמר שכן דעת הר"מ ז"ל מ"מ ז"ד בעושה חבירו טריפה דאנן דנין להרוג את השלם א"כ שפיר אמרינן דמכח הרוב א"א להרוג אדם שלם דוהצילו העדה כתיב משא"כ בהורג א"ע שפיר כ' הר"מ ז"ל דא"ב מב"ד והיינו בעושה עצמו טריפה דאי הוי בזה מיתת ב"ד פשיטא דהי' נהרג מצד דאזלינן בת"ר דא"ל דבדיני נפשות לא אזלינן בת"ר ז"א כיון דהורג את הטריפה פטור דגברא קטילא קטיל א"כ פשיטא דבטריפה אזלינן בת"ר א"כ נראה פשוט דאם הי' הדין דבהורג א"ע ח"מ ב"ד בעושה עצמו טריפה נהרג בב"ד