כלי חמדה בראשית כג

שכ' לתמוה על ד' התוס' ופשיטא לי' דאפי' לשחוט מותר הישראל קרבנות ב"נ שנודרים להקריב בבמה כיון דלא נדר להקריבם במקדש עיי"ש. ולפענ"ד קשה לחלוק מסברא על ד' התוס' והר"מ ז"ל אמנם בדעת התוס' נ"ל עיקר כמ"ש. היוצא לנו מזה שכתבתי דשחיטה בה' הל' שחיטה עדין בוודאי ל"צ בב"נ ול"ש בדיני שחיטה כלל אמנם אי צריך שחיטה עכ"פ בסימנים או סגי בנחירה צ"ע לענ"ד ולא מצאתי מבואר דבר זה

אמר המחבר כ"ז כתוב אצלי זה כביר וכעת בסדרי הדברים לדפוס ראיתי שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ה"ה כבוד ידידיי הגאונים בעל חלקת יואב ובעל בית האוצר שליט"א שכ' לדבר פשוט דבב"נ צריך שחיטה כשירה בקדשים בה' הל' שחיטה והנה הג' בעל חלקת יואב כ"כ ביו"ד בלי ראי' כלל אמנם הג' בית האוצר נ"י כ' שיש לו ראי' לזה ואינו כתוב טעמו ועיי"ש ששניהם כוונו לדבר אחד. ולענ"ד לאחר העיון לא מצאתי שום יסוד לדבריהם והמחדש דבר כזה עליו להביא ראי' ברורה

ג) בר"מ ז"ל פ"ב מהל' רוצח הל' ב' וג' כ' בזה"ל אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגו או שכפתו והונחו לפני ארי וכיו"ב והרגתו חי' וכן ההורג את עצמו כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגתו בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד. ומניין שכן הוא הדין שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך זה ההורג בעצמו שלא ע"י שליח. את דמכם לנפשותיכם אדרוש זה הורג עצמו. מיד כל חי' אדרשנו זה המוסר חבירו לפני חי' לטרפו. מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם זה השוכר אחרים להרוג את חבירו ובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישה עכ"ל הזהב. ויען שיש לי איזה ענינים בד"ק העתקתי כל דבריו הקדושים

והנה קודם נבאר מה דיש להעיר במ"ש סוג הב' ואין בהם מיתת ב"ד משמע דקאי גם על הורג את עצמו ולכאו' אין מובן לזה דאיך שייך בהורג עצמו ח"מ ביד"ש וכש"כ מיתת ב"ד ל"ש בי'. והנה לכאורה עלה בדעתי דמ"ש הר"מ בהורג את עצמו דח"מ ביד"ש היינו מיתת הנפש ויהי' מקור נפתח במה שנסתבכו הפוסקים בהא דמוחלט בפי כל דהמאבד א"ע לדעת אין לו חלק לעוה"ב וכולם חותרים למצוא מקום לזה. ולהנ"ל ראי' ברורה מד' הר"מ ז"ל אלו שכ' דהורג את עצמו ח"מ ביד"ש וע"כ דקאי על מיתת הנפש וא"כ מבואר דא"ל חלק לעוה"ב וזה הערה נכונה. אמנם בזה אינו מתורץ מ"ש ואין בו מיתת ב"ד איך יתכן בהורג א"ע מיתת ב"ד ודוח"ל דלא קאי ע"ז דמסתימת לשונו ז"ל נראה דקאי על כל מה דחשיב לעיל לכן נראה בכוונת הר"מ ז"ל אם עושה את עצמו טריפה דזה הוי כהורג את עצמו ממש וכ"כ במק"א שנסתפק בדבר זה בספר למודי ד' אי עשה חבירו טריפה אם ח"מ ב"ד קודם שמת חבירו ומורי הגז"ל בס' ישועות ישראל סי' ל"ג ס"ק ט' כ' בפשיטות דא"ח מיתה מצד שעשאו טריפה וע"ש בתוס' חולין (ד' מ"ב ע"ב) בד"ה ואמר ר"י בא"ד שכ' דמשכח"ל חומרא וקולא וכו' וכן לענין אם עשה חבירו טריפה ועי' במהר"מ לובלין ז"ל שנראה שהבין דעת התוס' דאם עשאו חבירו טריפה ח"מ עי"ש אך אין כאן ראי' גמורה די"ל בכונת התוס' בעשאו חסר חולי' אחת ומת אח"כ ולא ידעינן אי מאותו חולי מת דאי אמרינן דהוא טריפה עיד"ז פשיטא דנהרג משא"כ א"נ דאינו טריפה וז"פ. והנה הרב בס' לימודי ד' כ' להוכיח מהא דמבואר בגיטין (דף מ"ג ע"א) ובב"ק (ד' מ"ב ע"ב) דכופר אינו משתלם אלא לאח"מ ממש אבל בעשאו טריפה אינו משלם כופר כיון דכתיב והמית איש או אשה א"כ ה"ה ברוצח אינו חייב קודם לכן וכ"כ מורי הגז"ל ביתר ביאור משום דגם בזה כתיב מכה איש