כלי חמדה בראשית כב

כדין ולפ"ז למ"ד דב"נ קרב גם שלמים בבמה כמבואר בזבחים (דף קט"ז) הפלוגתא בזה והי' מוכרח דגם ב"נ הוי בר שחיטה לענין דהשחיטה מתיר אצלו איסור אמה"ח בקדשים דאל"כ מה יעשה בבני מעיים של שלמים כיון דצריך שחיטה והרי בב"נ במיתה תלי' מילתא וע"כ דבשלמים גם בב"נ מתיר שחיטה וי"ל בזה ד' הר"מ ז"ל דפסק דמפרכסת אסור לב"נ ותמהו עליו הא מסקנא דשמעתתא בחולין (דף ל"ג ע"א) דמותר לב"נ משום מא"מ. אמנם להנ"ל י"ל דהנה באמת התוס' שם בד"ה אחד תמהו אמאי ל"א שאני עכו"ם דלאו בני שחיטה נינהו ולתרץ זה נאמר דהברייתא ס"ל כמ"ד דב"נ קרב שלמים וא"כ ממתן תורה ואילך הי' דין ישראל ודין ב"נ שוה דבשר חולין לא הי' צריך שחיטה רק בשר קדשים. אמנם אח"כ שבאו לארץ נוסף להם דגם בחולין יהי' בני שחיטה וא"כ אין סברא דב"נ ישארו בחומרא יותר מישראל וכמו דבמתן תורה הוזהרו גם ב"נ בשחיטה דקרבנות ה"ה אח"כ כשנצטוו ישראל בשחיטה דחולין ה"ה ב"נ יהי' בשחיטה ויהי' מפרכסת מותר להם ולכן מקשי הגמ' מא"מ אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל דב"נ קרבו רק עולות ולא שלמים וא"כ ב"נ לא היו מעולם בגדר שחיטה להתיר להם הבשר לאכילה א"כ ל"ש מא"מ די"ל דשאני עכו"ם דלאו בני שחיטה הם ומתורץ ד' הר"מ ז"ל על נכון. איברא דזה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ז"א ואדרבה א"נ דב"נ קרב שלמים וצריך שחיטה מעלי' והשחיטה מתרת הבשר לב"נ בודאי ל"ש כלל מא"מ כיון דיש להם דין אחד עם ישראל ונהי דאח"כ נוסף חומרא לישראל דגם חולין צריכין שחיטה כמו קדשים היינו משום שבאו לארץ אבל בב"נ דל"ש טעם זה הרי נשארו כמות שהיו מקודם דקדשים בשחיטה וחולין במיתה. לכן נראה פשוט דזה בודאי דגם בקדשים ל"ש בב"נ שחיטה ואפי' א"נ דצריך שימות מקודם שיעלה אותם על המזבח אבל שחיטה בסימנים ל"צ לכן בב"נ גם בקדשים תלי' במיתה ואינן בני שחיטה כלל. ובזה ארווח לן להבין דברי התוס' מנחות (דף ק"ט ע"ב) ד"ה והעלה עליו עולה לש"ש דהקשו הא יש איסור דש"ח ותי' בזה"ל ונראה דלב"נ הי' מעלה הנודרים נדונ"ד עכ"ל. ותמה רעק"א ז"ל הא גם לב"נ אסור לדידן להקריב בחוץ כמבואר בזבחים (דף קט"ז ע"ב) ובתוס' שם ד"ה אסור. ולענ"ד נראה דאם ב"נ שחט את קרבנו להקריב בבמה אין איסור על הישראל מה"ת להקריבו בחוץ כיון דלישראל אין זה שחיטה כלל וא"ר להקריבו בפנים ולא הוי לדידן בכלל הקרבה בחוץ כיון דלא הי' שחיטה כשירה והוי כנתנבלה בשחיטה דלא מיחייב על העלאה בחוץ והא דאסור לסייען ולעשות שליחתן דמשמע אפי' בשחיטת נכרי נראה דהוא רק מדרבנן גזירה משום הקרבה בחוץ כיון דאצל ב"נ הוי הקרבה מעלי' אסור לן להקריב וא"כ י"ל דחוניו לא חשש על איסור זה ומדוקדק מאד לשון התוס' דהקשו מצד איסור דש"ח ותי' דלב"נ הי' מעלה ולא כתבו שחיטה והיינו כיון דלב"נ ל"צ כלל שחיטה לענין הקרבה שלו א"כ שפיר הי' יכול להעלות מה"ת לגמרי דהיינו להמיתו ולהקריבו בבמה כדין ב"נ כיון דלישראל א"ז שחיטה המתרת בפנים אין בו משום הקרבה בחוץ ובאמת מלשון הר"מ ז"ל סוף הל' מעשה הקרבנות שכ' בזה"ל ואסור לסייען ולעשות שליחתן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ נראה קצת דס"ל שהוא איסור תורה והוי בכלל הקרבה בחוץ אע"ג דלא חזי לבא לפנים כיון דאצל ב"נ הוי זה הקרבה מעלי' נאסר עלינו מצד הקרבה בחוץ עיי"ש היטב. אמנם דעת התוס' נראה כדאמרן דלא נאסר לנו מה"ת הקרבה בחוץ אלא היכי דחזי מה"ת לבא לפנים משא"כ בקרבן שלא נשחט אע"ג דאצל ב"נ הר"ז קרבן להיות קרב בבמה שלו אבל אין בזה משום ש"ח. שוב ראיתי בס' קרן אורה זבחים