כלי חמדה בראשית יח

שאינו מצווה אלא על לשבת אין כופין וזה ממ"ש בגיטין (דף מ"א ע"ב) בסוד"ה לא תוהו בראה דבשפחה שייך נמי עשה דשבת והא דלא כופין בח"ש וחב"ח אלא היכי דנהגה בה מנהג הפקר היינו משום כיון דלא מיפקדי אפו"ר שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים עכ"ל. ולכאו' אין הבנה לדה"ק דא"כ גם גבי עבד נימא הכי וע"כ כיון דמצווה על פו"ר יכופו אותו לקיים אבל בשפחה כיון דמצווה רק על שבת אין כופין אותה ולכן עתה אין כופין את רבה ומוכח כנ"ל אך הדבר צריך טעם אמאי אין כופין על עשה דלשבת ולכאו' עלה בדעתי בכונת התוס' עפמש"ל דל"ש אלא אם נוכל לכפותה שיקיים המצוה בבירור אבל בלא זה ל"ש כפיי' ומעתה י"ל עפמ"ש הר"ת ז"ל דנשים אינן מצוות על השחתת זרע ויכולין להשחית זרע הבעל לאחר תשמיש עי' בתוס' יבמות (דף י"ב ע"ב) בד"ה שלש נשים וא"כ בנשים ל"ש כפיי' כיון דבידם תמיד להשחית את הזרע ואנן לא נוכל לידע מזה לכן אין כופין אותם. אך יש לדחות די"ל שדעת ר"ת ז"ל באמת דגם על עשה דלשבת נשים אינן מצוות משא"כ א"נ דנשים איתנייהו בהעשה דלשבת אסורין גם להשחית הזרע. ויש לעי' אי זה תלי' בעשה דלשבת. וראיתי בס' שו"ת מהרי"א הלוי ז"ל להגאון המובהק מוהר"א אייטינגע ז"ל ח"א סי' פ"ה שכ' להכריע דמצות שבת א"נ דאשה מצוות על שבת ע"כ דאינה על התולדה דוקא וגם בנשואין לחודא נתקיים מצות שבת וכדעת הגאון מוהר"צ מהאמבורג ז"ל בת' נוב"י מהדו"ק אה"ע ס"ו וראי' לזה מדאין כופין את הבעל לגרש את אשתו אם אינו ראוי להוליד ועיי"ש היטב ולפי דבריו בודאי י"ל דל"ת כלל איסור השחתת זרע בזה שמצוות על שבת. אבל באמת תמהני על גאון כמותו שהוציא דברים כאלה מפיו ומכ"ש לחוק אותם בספר דהרי מבואר ביבמות (דף ס"ב ע"א) דטעמא דריו"ח בהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר משום דלשבת בעינן וליכא הרי מבואר דמצות לשבת פירושו שהעולם יתישב על ידו. ונראה שהג' ז"ל שגג בזה מפני שסבר שכן הוא דעת הג' מוהר"צ ז"ל אבל לא ראה בת' תפארת צבי אה"ע יש שם תשובה מהג' מוהר"צ ז"ל להנוב"י על אותה תשובה והודה בעצמו ששגג בזה וכ"כ בקו"א לספרי והראי' דאין כופין את הבעל לגרש כדי שהאשה תקיים מצות שבת א"ר כלל דכמו דאין כופין באדון לשחרר מטעם שבת דדילמא גם אח"כ לא תקיים כמו"ש התוס' ה"ה דאין כופין את הבעל לגרש. ובאמת גם זאת ברור דעל שבת בלבד אין כופין רק מי שמצווה על פו"ר וגם על שבת אבל על שבת לחודא אין כופין והטעם י"ל כמו"ש בספרי דבאמת העשה דלשבת יכולין לקיים גם אם ישיאו בני אנשים אחרים ויסייעו להם שעי"ז יכולין לישא זא"ז ויולידו בנים מקיים בזה עשה דלשבת יצרה כיון דעל ידו נתישב העולם רק מי שמצווה בעצמו בפו"ר אינו מקיים לשבת אלא באופן שהעולם נתישב ע"י עצמו וזה טעמא דריו"ח בהי' לו בנים ומתו שאינו מקיים פו"ר משום דלשבת יצרה בעינן אמנם מי שאינו מצווה על פו"ר רק על שבת לחוד נהי דעיקר המצוה שישא אשה ויולד בנים מ"מ י"ל דגם בזה שמשתדל לראות שינשאו אחרים והי' נתרבה ישוב העולם ג"כ מקיים מצוה זו והא דכ' התוס' בעבד דא"ל משום לשבת לא היו כופין את האדון לשחרר כ"כ בספרי דהטעם הוא משום לשבת גם האדון נכלל במצוה זו ולא הוי בכלל חטא שיזכה חברך ואמת כי מדברי התוס' אינו נראה כן. והארכנו בזה בת' לח"א בענין היתר מ"ר ואכ"מ יהי' איך שיהי' ד' הג' ז"ל נראה ברור דליתא וח"ו שיעלה על הדעת לומר כן דבנשואין גרידא מקיים מצות לשבת

ודע שנלענ"ד דאפי' ר"ה דפליג על ריו"ח וס"ל דהי' לו בנים ומתו קיים פו"ר מודה ג"כ דמוטל עליו עשה דלשבת אלא דבזה פליג על ריו"ח דס"ל דלשבת הוא פירושו דמ"ע דפו"ר וכ"ז שלא קיים לשבת גם פו"ר לא קיים ור"ה ס"ל דאינו כן