כלי חמדה בראשית יז

צ"ל דאדה"ר קודם החטא הי' לו דין ישראל וכמוש"ל ולכן לא מקשה הגמ' מקרא דאדם די"ל דאע"ג דהוא למצוה מ"מ א"ר מזה דנאמרה לב"נ כיון דאדה"ר קודם החטא הי' בבחינת ישראל ולכן מקשה הגמ' מפו"ר הנאמר לנח ומה שהקשה המהרש"א שם כיון דכבר נצטווה אדה"ר למה נצטווה נח עוד הפעם לפי"ד יש להעיר בדבר חדש לפ"מ דקיי"ל דהי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר דעיקר המצוה הויית הבנים בעולם וא"כ י"ל דלאחר הציווי לאדם ונגזר עליו שימות צריך ציווי חדשה על פו"ר דסד"א כיון דאין הווייתן קיימות שוב אינו מקיים פו"ר וא"כ ממה שנצטוו קודם החטא על פו"ר א"ר שיהי' הציווי קיים גם אח"כ כשנגזר מיתה בעולם ולכן צריך ציווי חדשה דמ"מ כשמת והניח בנים קיים פו"ר. והנה רבינו החינוך ז"ל לא כתב כאן אם כופין על מצוה זו וכ"כ בספרי חמדת ישראל ח"א בכמה דוכתין אמנם כעת ראיתי לרבינו בעל תוס' יו"ט בהקדמתו לס' נשים שעשה מזה מחלוקת בין הר"מ והרא"ש ז"ל ויען שיש לי עיון בדבריו הקדושים לזאת הנני להעתיק בזה דה"ק ונבאר חוו"ד הקלושה בעזהי"ת. וז"ל רבינו ז"ל כ' הרמב"ם ז"ל התחיל במס' יבמות ולא התחיל במס' כתובות ועיון השכל נותן שהי' ראוי להקדים אבל עשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו דאין לב"ד לכוף עד שישא אשה אבל היבום מוכרח לעשותו ונאמר לו או חלוץ או יבם וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים וע"כ התחיל ביבמות ואע"ג דאמר ר"ה בפ"ק דקדושין בן כ' ולא נשא וכו' לא משמע לי' להרמב"ם ז"ל שמפני כן יכפוהו הב"ד דא"כ הו"ל למימר בהדי' כופין אותו וכן בפט"ו מה"א שהעתיק דברים אלו לא ביאר בהם שיכופו אותו אבל הרא"ש ספ"ו דיבמות כ' שהי' נכון ברווק שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא אשה שיכפוהו ב"ד לקיים פו"ר כמו שאר מ"ע שמכין אותו עד שת"נ עכ"ל ועיי"ש מה שחתר למצוא טעם לדעת הרא"ש ז"ל אמאי מתחיל מס' יבמות כיון דלדידי' גם נשואין בע"כ עיי"ש היטב

והנה לענ"ד י"ל דהרא"ש ז"ל לשיטתו אף אם ס"ל דכופין על פו"ר ג"כ א"ש תי' הר"מ ז"ל לדידי' דהרי הרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות סי' י"ב כ' דברכת אירוסין אינה ברכת המצוה דפו"ר דהרי יש בידו ליקח פלגש וע"כ קיים פו"ר ושוב אינו מחויב לקדש אשה ועי' בבית שמואל אה"ע סי' כ"ו שלמד מזה שדעת הרא"ש ז"ל דהדיוט מותר בפילגש דכן מסתבר דא"נ דאסור בפלגש אף א"נ דהוא רק איסור דרבנן שוב שפיר י"ל כיון דא"א לעשות המצוה באופן אחר כ"א ע"י קידושין שוב מברכין ע"ז דהרי אף במצוה שהיא לגמרי דרבנן מברכינן עלי' כ"ש בכה"ג ודלא כהק"נ שדחה דברי הב"ש ופלגש היינו בלא קידושין לדעת הרא"ש ז"ל וא"כ נהי דס"ל להרא"ש ז"ל דכופין על פו"ר אבל על קידושין וכתובה ל"ש כפיי' לשיטת הרא"ש ז"ל משא"כ על יבום כופין וא"כ תי' הר"מ ז"ל א"ש אף לשיטת הרא"ש ז"ל וז"פ. אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל דהדיוט אסור בפילגש מה"ת וצריך קידושין דוקא מוכרח באמת דס"ל דאין כופין על פו"ר. ובאמת הדבר טעמא בעי אמאי לא יכופו אותו הב"ד על מצוה זו

והנלענ"ד בדעת הר"מ י"ל עפמ"ש בספרי חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה חלק העשין אות מ"ד בלשון הר"מ ז"ל בס' המצות שכ' ציונו לפו"ר לכוין לקיום המין והוא אמרו יתעלה ואתם פו"ר. דנראה מזה שדעת הר"מ ז"ל שמצות פו"ר הוא לכוין בביאה לתכלית פו"ר ועיי"ש ביאור הדברים היטב. וא"כ כיון דעיקר המצוה תלי' בכונתו ובלא"ה ליכא מצוה כלל ל"ש בזר כפיי' כיון דאין בידינו לכופו לקיימה על מתכונתה. וז"נ מאד לדעת הר"מ ז"ל. והנה דעת התוס' נראה דס"ל לחלק בין מ"ע דפו"ר למ"ע דלשבת דאין כופין אלא מי שמצווה על פו"ר אבל מי