כלי חמדה בראשית יט

דמ"ע של תורה פו"ר כבר קיים כיון שבעל אשה להוליד ממנה בנים ונתקיימה מחשבתו ונהי דאינו מקיים לשבת כיון דהבנים מתו אבל שוב אינו מוטל עליו אלא עשה דלשבת דהוא עשה מד"ק. וראי' לזה מהא דבן השונמית (מלכים ב' ד') דאחר שמת בנה אמרה לאלישע הלא אמרתי לא תשלה אותי ולכאו' לר"ה הא קיימה מצות פו"ר ואמאי הוי בכלל השלה אם מת אח"כ כשהגדיל עי' בפנים ותבין דברינו אמנם להנ"ל א"ש כיון דאשה אינה מצווה על פו"ר רק על עשה דלשבת ובכה"ג לא קיימה כלל ושפיר אין לה כלום

איברא דיש לעיין למ"ד יש דיחוי אצל מצות א"כ מה הועיל לה כשחזר וחי' מ"מ כיון דבשעה שמת הרי נפקע מצות לשבת ושוב גם אח"כ לא תקיים בו מצות שבת. אך מלבד דקיי"ל אין דיחוי אצל מצות. עוד שתי תשובות בדבר. א' דלא מצינו דיחוי אלא על חיוב מצוה ולא על קיום מצוה. ב' דמצות לשבת ופו"ר לריו"ח שהמצוה הוויית הבנים ל"ש דיחוי כלל דהשתא הא יש לו בן וקיים פו"ר ולשבת. וברור הדבר דלדעת הר"מ ז"ל דס"ל דנכרי שהי' לו בנים ונתגייר לא קיים פו"ר אלא אם בניו נתגיירו וא"צ שיתגיירו בב"א רק אפי' אם נתגיירו לאח"ז קיים בהם פו"ר ולא אמרינן בזה דיחוי כיון דעתה יש לו בנים ישראל הרי מקיים פו"ר. ולא אכחד שזה עתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ס' אורחת חיים לא' מחכמי אונגארין ובסוף הספר יש קונטרס "עובר אורח" מאת כבוד ידידי הגאון המובהק מו"ה רא"ד שליט"א אב"ד דכולל אשכנזים בירושלים אה"ק תובב"א וראיתי שם בסי' קס"ז שכ' לתמוה על הרשב"א ז"ל ברכות (דף מ"ו ע"א) שהקשה על הא דכיבד ר' אבהו את ר' זירא לבצוע אע"ג דקיי"ל בעה"ב בוצע וכ' לתרץ כיון דהסעודה הי' עבור ר"ז הוי ר"ז בעה"ב ואמאי לא תי' בפשיטות דר"ז הי' כהן כמבואר בירושלמי פ"ח דברכות ה"ו וכ' לתרץ דמעשה זה הי' אחר ששחט רבה לר"ז וא"כ נהי דהדר אחי' ית' מ"מ פקע ממנו קדושת כהונה. ולא אדע מה קאמר מר דהרי כל כהן הוא כהן מחמת שהוא בן כהן וכיון דזה פשיטא דלא נפקע הקורב' ע"י המית' וא"כ הרי הוא גם עתה בן כהן וממילא הוא כהן לכל הענינים. אלא שלענין עבודה אולי צריך חינוך מחדש כמו כל כהן שהתחיל לעבוד שצריך חינוך אבל לענין קדושת כהונה פשיטא שכ"ז שלא נפקע הקורבה אינו נפקע הכהונה ומבואר בקרא דאלישע דהקורבה לא נפקע ע"י שמת וז"ב לענ"ד: פרשת

נח **(דיני ב"נ הי' קודם מ"ת. כי אז גם בנ"י היו בכלל ב"נ ועתה נשנית רק לפלפולא בעלמא:)**א) במס' זבחים (דף קט"ז ע"א) אמר ר"א מניין למחו"א שאסור לב"נ ת"ל ומכל החי מכל בשר שנים וגו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה ודילמא למעוטי טריפה ההוא מלחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טריפה א"ח אלא למ"ד ט"ח מא"ל האמר קר אתך בדומין לך עכ"ל. והנה יש להסתפק בפירושא דסוגי' במה דמקשינן ודילמא למעוטי טריפה אי הכוונה דטריפה גרע