כלי חמדה בראשית טז

אכילתו הראשונה הי' שוגג ואח"כ שוב הי' אנוס מצד יצה"ר שנכנס בו אשר לא הי' בבחינה זו בשעת הציווי. אך י"ל דבאמת אדה"ר נענש מט"א דהנה מה שנכשלה חוה בהחטא הי' ע"י מה שהוסיף לה אדה"ר באזהרת עץ הדעת גם או' נגיעה כמו שכ' המפורשים עי' בשפתי חכמים ובאוה"ח הק' שכ"כ ועי"ז נכשל גם הוא וא"כ הוא גרם לעצמו את האונס והוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס ובזה א"ש לשון הקרא שהבאתי באות הקדום ולאדם אמר וכו' לאמר וכו' והכונ' דהקב"ה אמר לו הלא אנכי צויתיך לאמר לא תאכל ואתה הוספת באמירתיך נגיעה א"כ אתה בעצמך גרמת לכל זה ואין לך תי' שהי' באונס. ואולי נמצא כן בס' מיני תרגומא בביאור הקרא אך כעת איננו תח"י לעי' בו. וזה יש לכוון בד' רבותינו שאלו מלאכי השרת מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר דהא ע"כ מיתה זו קנס הוא דמדינא הרי יש לו התנצלות שהי' שוגג כנ"ל והשיב הקב"ה מצוה קלה צויתיו ועבר עלי' היינו מה שהוסיף מעצמו לאסור לחוה הנגיעה ועי"ז פשע ונתחייב על האכילה. ויש להאריך בזה. אמנם כ"כ שבענינים נבוא בקצירת האומר:

ט) בעשרה מאמרות להרמ"ע ז"ל מאמר חק"ד ח"ב פ"ז כ' לתרץ הכפולות בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות בזה"ל ויש במאמר מות תמות הוא מצ"ע שהלאו דלא תאכל המוקדם בכתוב ניתק אליו והוא ההמסר למיתה על קדושת השם לא זולת אם בפועל מושלם כשיבוא מעשה לידו אם בפועל דמיונו כטעם נפילת אפים שרמזנו למעלה עכ"ל והוא דבר נפלא שע"י מסיר"נ למיתה מתקן חטא עה"ד אפי' אם לא יומת בפועל וזה נכלל במות תמות. ולענ"ד י"ל עפ"ז מה שיש לדקדק בביאורי המקראות מה שאמרה חוה להנחש פן תמותון לא כפלה את המיתה אמנם הנחש השיב לה לא מות תמותון והוא לשון השי"ת ממש. גם כי יודע אלהים וגו' קשה להבין. וגוף הענין איך שיקר הנחש דברי השי"ת. לכן נלענ"ד די"ל בזה עפי"ד הרמ"ע ז"ל שבאמת הנחש לא שינה כלל רק שאמר להם דברי השי"ת דהנה השי"ת אמר ביום אכלך ממנו מות תמות והפי' מסי"נ שבזה ג"כ יתוקן החטא אמנם אדה"ר וחוה קודם החטא שלא הי' להם בחירה לא הי' להם השגה כלל בענין מסיה"נ דזה יתכן רק לבעל בחירה ואעפ"כ מוסר נפשו על קדושת שמו ית' משא"כ מי שאינו בעל בחירה ובעל תאוה כלל ונמשך לגמרי אחר השי"ת ל"ש בו נסיון של מסיה"נ וז"פ ולכן אמרה חוה סתם פן תמותון שהיא לא השיגה בכפילות שיהי' לו מובן על מסיה"נ כנ"ל. וע"ז השיב לה הנחש "לא" היינו שאינו כן כאשר אמרת שהשי"ת לא אמר כן רק שאמר מות תמותון והיינו שכלל מסיה"נ ואל תאמר כי איך שייך אצליכם מסיה"נ ע"ז אמר כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וגו' ושוב יהי' אצלכם ענין מסיה"נ ועי"ז הסית לחוה לאכול מעץ הדעת ולא כפר כלל את דברי השי"ת רק שהסית לעבור את דברי השי"ת יען כי עי"ז יגיעו להשגת מסיה"נ ולא יצטרכו למות בפועל ממש כנלענ"ד ואם שגיתי השם הטוב יכפר בעדי

י) רבינו בעל החינוך מונה בפרשתינו מצות פו"ר ונפק"ל מקרא דויברך אותם אלהים ויאמר להם פו"ר ולכאורה הדבר מתמי' דהרי לפי מה דקיי"ל דאשה א"מ על פו"ר ע"כ דהאי רק לברכה כמבואר בתוס' יבמות (דף ס"ה ע"ב) ד"ה ולא קאמר פו"ר ועי' בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) דמקשינן בגמ' והרי פו"ר דנאמרה לב"נ מביא הגמ' הקרא דואתם פו"ר הנאמר לנח ובניו אחר המבול נראה ג"כ משום דהקרא שנאמר לאדה"ר הוא רק לברכה ועי' שם במהרש"א שהרגיש בכל זה ועיי"ש מה שהאריך

ולפענ"ד אולי י"ל עפ"מ דמבואר במדרש דאדה"ר קודם החטא נצטווה על שמירת שבת וזה כונת הקרא דלעבדה ולשמרה ואע"ג דקיי"ל ב"נ ששבת ח"מ ע"כ