כלי חמדה בראשית קלח

ומה שנלענ"ד בזה דהנה לכאורה יפלא באמת בהא דנראה דת"ק ס"ל דפטורה לגמרי ור"י אינו מחייב אלא מכות מרדות מדרבנן כמו שפירש רש"י ז"ל במשנה שם. והא מבואר במנחות (דף ס"ד ע"א) אמר לי רבינא לר"א נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מכוין או דילמא בתר מעשיו אזלינן א"ל לאו היינו דרבה ורבא דאיתמר שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור עד כאן רבה לא קפטר אלא כיון דשמע אמרינן דעתי' נמי אתינוק אבל לא שמע לא. ואיכא דאמרי א"ל היינו פלוגתא דרבה ורבא דאיתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו. מבואר מהסוגיא דאע"ג דשחט השני' בהיתר גמור כיון דהי' הראשונה כחושה בבני מעיים ואם הי' יודיע לנו מזה הי' מצווין אותו לכתחילה לשחוט את השני' מ"מ כיון דלא ידע מזה שהי' הראשונה כחושה בבני מעיים כשאזלינן בתר מחשבתו חייב חטאת הרי מבואר דזה הוי עבירה גמורה מה"ת שהוא חייב עלי' קרבן וא"כ מ"ט דת"ק דפטר לי' ממכות מרדות הכא גבי האשה שנדרה בנזיר. הן אמת שמרן הכסף משנה ז"ל כתב דהר"מ ז"ל ס"ל דר"י אינו בא לחלוק על הת"ק אלא לפרש דבריו. אמנם במל"מ הביא בשם התוס' להיפוך עיי"ש ומהתימא על מרן זצ"ל שאשתמיט לי' כ"ז] ותמי' מאוד כנ"ל הא מסוגיא זו מבואר דיש עבירה דאורייתא בזה למאן דאזיל בתר מחשבה דא"נ דל"ה עבירה דאורייתא איך חייב חטאת בשגגת שבת כיון דאפי' אי הי' מזיד על שבת לא הי' חייב כרת כיון דבאמת המעשה הוא מעשה דהיתרא כיון דנמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים. שבתי וראיתי בשיטה מקובצת הנדפס מחדש בש"ס דפוס ווילנא שכתב בזה"ל בתר מחשבתו אזלינן הקשה מהר"מ ז"ל מה בכך כיון דלא עביד איסורא וכי נתכוין לאכול חלב ואכל שומן מיחייב. ותירץ דלא דמי לאוכל שומן שהוא היתר גמור אבל הכא מן הדין הו"ל למימר שחייב שהרי יצאו ציבור ידי חובתן בכחושה אלא משום דבעינן למצוה מן המובחר שמא דחייב שלא הי' לו להביאה כיון שאינו יודע אם מובחר הוא מן הראשון. והשתא ניחא הא דמייתי מתינוק דלא שמע. ומה מייתי. הלא התם נתכוין לאיסורא ועשה איסורא שהעלה הדגים עם התינוק אלא ש"מ דהכא נמי חשיב כעביד איסורא כיון שלא הי' יודע שיהי' מובחר מן הראשון עכ"ל. מבואר מדבריו הקדושים דאי לאו דהי' מעשה דאיסורא ג"כ ל"ש בי' חיובא רק בכחושה כיון דהוא רק משום מצוה מן המובחר א"כ כיון דלא ידע שזה יהי' מובחר הוי מעשה דאיסורא ג"כ. אך מלבד שהדבר דחוק דסוף כל סוף כיון דלפי האמת הי' השני מובחר יותר והי' מצוה לכתחילה בשני א"כ אמאי הוי בגדר מעשה דאיסורא מלבד זאת מה יענה לדברי רבינו גרשון ז"ל בפירושו שנדפס בש"ס הנ"ל שפירש נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים היינו שלא הי' בה חלב להקטרה כלל ונסתרו דבריו הקדושים וגם בר"מ ז"ל מבואר הא דנמצאת הראשונה כחושה בב"מ היינו דנמצאת טריפה ובזה פליגי דלמ"ד דאזלינן בתר מחשבתו ה"ה חייב חטאת וע"כ דהיא עבירה שיש בה כרת במזיד אע"ג דבאמת הי' שחיטת השני' מוכרחת כיון דנמצאת הראשונה טריפה בב"מ והדרא לדוכתא קושית השטמ"ק. ולתרץ זה צ"ל דנהי דניתן שבת לדחות במקדש ובנמצאת הראשונה טריפה הרי מוכרח לשחוט השני' מ"מ כל זמן שלא ידעינן מזה והוי סבירא לן דא"צ לדחות את השבת הוי מעשה דאיסורא ג"כ כמו בהעלה דגים ותינוק וכמו"ש הפוסקים דאע"ג דטומאה דחוי' בציבור מ"מ שם פסול איכא כיון דהוא רק מכח דחוי' ה"ה הכא י"ל כן דאין זה בגדר מעשה דהיתר