כלי חמדה בראשית קלו

כפל הדברים. וגם פשטות הדברים קשה להבין הלא לעיני בשר מת באמת. ונראה דכוונת רש"י ז"ל דחניטה שעושין הוא לקיים וזה הי' ללא צורך ביעקב כיון דבאמת חי' הי' דמה זרעו בחיים אף הוא בחיים ואפי' באותה שעה שמת יעקב שהתחיל קצת השיעבוד ונסתמו לבבן של ישראל כמו"ש רש"י ז"ל ריש פרשת ויחי מ"מ בכח הי' החיות בקרב ישראל רק שהי' נדמה להם כאילו מת יעקב אבל באמת גם אז הי' חי דאמת אינו נתבטל וכמאמר הכתוב אמת מארץ תצמח היינו כמו זורע בעפר שנראה לעין שהגרעין נרקב מ"מ אין לכנות ע"ז שם קבורה שהרי אדרבה הגרעין הזה מצמיח שבלים שלמים כמו כן האמת אף מעפר תצמח וא"א להתבטל ואדרבה בזה שמכסה הרבה בעפר עיד"ז יתפרץ אח"כ ברעם ורעש החוצה וכמו שהי' בישראל שבכח האמת הנטוע בהם שמרו את עצמן בהיותן במצרים מלהתערב במצרים ויבוא יעקב שלם ועיד"ז זכו ליצ"מ ומתן תורה. והנה ברמב"ן פ' ויגש בקרא דויבואו אליו בשנה השנית הביא דברי הספרי. ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו שני הרעב אעפ"כ שלמו לאחר מיתתו שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר ר"ש אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימין בחייהן וניטלין לאחר מיתתן אמר ר"א בר"ש רואה אני את דברי ר"י מדברי אבא שזה קידוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה לעולם נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם עכ"ל הספרי. מבואר מדברי הספרי דבין ר"י ובין רשב"י ובין ר"א בר"ש ס"ל בפשיטות דיעקב אבינו מת רק דפליגי אי דבריהם בטילין לאחר מיתה. אך לפי דברינו הנ"ל אין זה סתירה כלל דבאמת כיון דהחיות שלו הוא רק בכח התורה אבל אצל אדם זה בכלל מיתה שפיר ס"ל לר"א בר"ש דזה בכלל קידוש השם שאם נסתלק מן העולם יהי' נסתלקה הברכה מן העולם ואם היו המצריים מתנהגים עפ"י התורה הי' נשאר אצלם יעקב בבחינת חי והי' ברכתו מתקיימת אף אח"כ אבל כיון שמצרים לא היו בבחינת התורה ממילא אצלם הי' יעקב בגדר מת ושפיר פליגי בזה אם קה"ש הוא שדברי צדיקים בטילין לאחר מיתה או מתקיימין וזה פשוט

ודע שבעיקר הפלוגתא בספרי אי דברי צדיקים מתקיימין גם לאח"מ מצאתי בשטמ"ק ב"ק (דף נ' ע"א) בהא דאמרינן בגמ' גבי בנו של נחוני' חופר שיחין דאעפ"כ מת בנו בצמא שכתב בזה"ל ולרבי נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקב"ה והם דבר שיצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו והסכים הקב"ה לדברי שכן דרכו של הקב"ה שמסכים לסברת הצדיקים שבדור. וכשמת בנו בצמא כבר מת ר' חנינא עכ"ל. מבואר ג"כ שדברי ר' חנינא הועילו רק כל זמן שהי' חי וכשמת נתבטלו דבריו. ועיי' בשבת (דף ק"ח ע"א) במעשה דרב ושמואל דרב אמר על שמואל מאן דמצערן לא לוקמי' לי' בני וכן הוה. וכתב הג' בספר יוחסין ז"ל ערך שמואל אע"ג שמצאנו שהי' לשמואל בנים ג"כ זה הי' לאחר מיתתו של רב שאז נתבטלה הקללה שלו עיי"ש ודבריו נכונים מאוד שאם אמרו בברכתו של צדיק שהיא מתבטלת לאחר מיתה מכ"ש קללתו של צדיק בוודאי מתבטלת הקללה שלו. ועיי' באברבנאל פ' תצא בענין נס שמן המשחה שכולו קיים לעתיד לבוא כתב בזה"ל אמנם איך יתכן שהי' מתמיד השמן ההוא שעשה משה במדבר זמן רב כל כך הוא דבר מתמי' מאוד. וצדק הרלב"ג במש"כ שכבר יתכן שיעשה השם מופת ע"י הנביאים גם אחרי מותם כי כן ראינו שלא סר המן במות משה כמו שיתבאר בספר יהושע כי הנביא כיד אלקיו הטובה עליו נותן לדברים טבע שימצא בהם ההתמדה ונצחיות עכ"ל.