כלי חמדה בראשית קלה

הי' שייך ביעקב כיון דעפ"י תורה לא מת כלל ול"ש בו דיני אבילות וזה נכון בס"ד. ובאמת בעומק הענין נראה הא דיעקב אבינו לא מת כיון דתתן אמת ליעקב ואמת א"א להתבטל וליפסד דמה שנפסד ומת אינו אמת כמו שכתבו המפורשים דלכן חותמו של הקב"ה אמת ולכן ל"ש בי' ביעקב אבינו מיתה כלל וזה ענין אמרם ז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד שצורה שלו הוא אמת וא"א להתבטל וממילא אינו מת כיון דעיקר האדם הוא הצורה ולכן א"א לשבט להיות נמחה לגמרי כיון שזה מצורת יעקב שיעקב נתן בכל בניו את כח האמת שהי' בו וזה א"א להתבטל כנ"ל. וערבים עלי דברי אדומו"ר הקדוש גאון ישראל מהר"א שליט"א מסאכטשאוו שאמר לפרש דברי רש"י ז"ל בפ' ויצא בקרא דויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה והקשה רש"י ז"ל והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך וצ"ע מה שתירצו דמ"מ הי' לו לומר בלשון צניעות ביותר. ואמר כבוד אדומו"ר שליט"א לפרש דבאמת לכאורה צ"ע קושית רש"י ז"ל הא ביעקב אבינו שהי' מצוה כמו תפילין או ציצית וכמו שהי' אצל אדם הראשון קודם החטא א"כ שפיר יש לומר בפשיטות הבה את אשתי וגומר. אך צ"ל נהי דאצל יעקב אבינו הי' כן מכל מקום כיון דאצל כל העולם יש בזה תאוה גם כן ויש בזה גדר צניעות שלא לדבר כן לא הי' צריך יעקב אבינו לדבר בלשון כזה שיהי' נראה בעיני העולם כרחוק מן הצניעות וע"ז תי' רש"י ז"ל אלא להוליד תולדות אמר כך והיינו כיון דיעקב רצה בזה להוליד תולדות וליתן בהם כח האמת כמו שנאמר תתן אמת ליעקב הי' מוכרח להגיד בלשון האמיתי כפי"מ שראוי לו שאצלו לא הי' דיבור זה יוצא מגדר הצניעות כלל כיון שאצלו הי' זה מצוה ככל המצות הי' ראוי זה הדיבור לצאת מפיו במצוה זו. ואם כי בעיני העולם יהי' נראה שיצא מגדר הצניעות בשביל זה לא הי' יכול לצאת מהאמת כיון שזה הי' היסוד להעמיד תולדות ולטעת בהם כח האמת שלו אלו דברי קדשו ודפח"ח

ובדרוש ביארנו בזה כוונת הגמ' סוף תענית על הא דקתני במשנה רשב"ג אומר לא הי' ימים טובים לישראל כט"ו באב ויוהכ"פ שבהן בנות ישראל יוצאות וכו' ומקשינן בגמ' בשלמא יוהכ"פ דאית בי' מחילה וסליחה יום שנתנו בו לוחות האחרונות. ולכאורה צ"ע דלמה הוסיפה הגמ' את זה שנתנו בו לוחות האחרונות ונראה דהענין הוא בכוונת הגמ' לפרש על מה בחרו בענין כזה ביום הקדוש והנורא יוהכ"פ וע"ז תי' בגמ' משום דהוא יום שנתנו בו לוחות האחרונות והכוונה דהנה מצאנו בפילגש בגבעה שבכו ישראל לפני ד' היום נפקד שבט אחד מישראל והענין של זה הבכי' הי' מטעם שח"ו נתבטל כוחו של יעקב וזה דבר שא"א דהרי תתן אמת ליעקב ויעקב אבינו לא מת כנ"ל. ועיד"ז תקנו אח"כ ענין זה שיהיו בנות ישראל חולות בכרמים כדי שיתקיים שבט בנימין כדי שישאר כוחו של יעקב בשלימות. והנה יוה"כ יום שנתנו בו לוחות האחרונות ונתברר לכל ישראל מחילת חטא העגל ושבו להשי"ת בלב שלם בקבלת התורה מחדש ולהתאחד ביחוד גמור בהשי"ת זה הוא השלמת כח יעקב שכל ישראל נכנסו תחת כנפי השכינה לקבל עליהם עול מלכות שמים ולכן ביוה"כ יתפרדו כל פועלי און ואין רשות לשטן לשטונו כי אז הוא היחוד הגמור של ישראל עם הקב"ה והאמת בשלימות ולזאת תקנו שיהיו אז חולות בכרמים לקיים שבטו של בנימין כדי שיתקיים כל כח של יעקב כנ"ל ומזה נשאר התקנה גם אח"כ על יוהכ"פ [ועיי' היטב בלשון הפסקי תוס' מגילה אות קי"ב שהוסיפו על לשון התוס' עיי"ש היטב וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ] ועיי' ברש"י ז"ל בתענית שם והא דחנטי חנטי' סבורים היו שמת ובד"ה אף הוא בחיים והא דחנטי חנטי' נדמה להם שמת אבל חי הי'. ולכאורה צ"ע