כלי חמדה בראשית קלד

על הקרובים וכו' ואין אבילות מה"ת אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה אבל שאר הז' ימים אינו ד"ת אע"פ שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ומשה רבינו תיקן להם לישראל ז' ימי אבילות וז' ימי המשתה עכ"ל

הנה מה שהוסיף רבינו ז"ל ז' ימי המשתה שאין ענין לכאן נראה דבא לומר שאין למידין מקודם מתן תורה ואין הטעם דז' ימי המשתה מדמצאנו כן ביעקב ולאה אלא שהוא מתקנת משה רבינו וכמו כן ז' ימי האבילות הוא מתקנת מ"ר ולא מזה שעשה יוסף אבילות ז' ימים על יעקב. ועיין ברמב"ן ז"ל פרשת ויצא בפסוק מלא שבוע זאת שכתב כן [וי"ל יותר דהר"מ ז"ל ס"ל דהני תרתי מישך שייכי אהדדי כיון דימי המשתה ז' ה"ה דימי אבילות הם ז' וי"ל דלכן עשה יוסף לאביו אבל ז' ימים כיון שראה שיעקב הסכים ללבן לעשות ז' ימי המשתה ה"ה דימי אבל הם שבעה והבן כי קצרנו] אמנם מה שצריך לי עיון בדעת הר"מ ז"ל עפי"מ שמצאנו לחז"ל שקיים אברהם אבינו אפי' תקנת חכמים וכמו כן י"ל על יוסף שקיים אפי' תקנת חכמים א"כ ל"צ לומר דמש"ה אין למידין מיוסף משום דנתנה תורה ונתחדשה הלכה הא מקודם לכן הי' מדינא אבילות ז' ימים הא י"ל בפשיטות דבאמת אין אבילות אלא יום אחד מה"ת כמו שמצאנו באהרן והא דעשה יוסף אבילות ז' ימים היינו משום דקיים גם תקנת משה רבינו שתיקן אבילות ז' ימים וכמו דקיים אברהם אבינו עירובי תבשילין ועירובי תחומין. ולמה צריך הר"מ ז"ל לומר דהי' חידוש הלכה בזה לאחר מתן תורה. והנה בפשיטות י"ל בכוונת הר"מ ז"ל עפימ"ש התוס' במס' מו"ק (דף כ' ע"א) בד"ה מה חג שבעה. לתרץ הא דלא מייתי הגמ' קרא דויעש לאביו אבל שבעה ימים משום דקודם קבורה הוי עיי"ש וא"כ י"ל דזה כוונת הר"מ ז"ל דא"א לומר דיוסף עשה זה בשביל תקנת משה רבינו דהרי תקנת משה רבינו הוא לאחר הקבורה וגם חיוב דאורייתא יום אחד הוא לאחר הקבורה דוקא וא"כ ע"כ דקודם מתן תורה הי' דין אחר בזה ונתנה תורה ונתחדשה הלכה. אך באמת מה שצ"ע לכאורה לפי"ז כיון דקיימו כל התורה כולה אמאי לא נהגו אבילות כלל לאחר הקבורה וכפי שנראה מפשטי דקראי לא נהגו אבילות כלל אחר הקבורה. ואולי יש לומר דזה שדחקתו להר"מ ז"ל לומר דמקודם מתן תורה הי' הלכה להיפך דקודם קבורה יש חיוב אבילות וזה הי' אז חיוב ע"פ תורה

אמנם מה שנלענ"ד בענין זה בדרך דרוש עפי"מ דמבואר במס' תענית (דף ה' ע"ב) דאמר ר"י בשם ריו"ח דיעקב אבינו לא מת ושאל אותו ר"נ וכי בכדי חנטו חנטייא וספדי ספדייא א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואל תירא עבדי יעקב וכו' מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והנה פירוש הגמ' כבר כתבו בדרושים שלנו דריו"ח אמר לו דעפ"י תורה אינו מת יעקב שמיתה האמורה בתורה הוא רק על אפיסת הכח. אמנם אם כל הכוחות וכל העמל שלו נשאר לדורות זה אינו נקרא מיתה כמו"ש התוס' שם והיינו מפני שעפ"י תורה לא מת יעקב כלל כיון דמקשינן הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והכוונה בזה כיון דיעקב אבינו ע"ה הי' מטתו שלימה וכל בניו נכנסו תחת כנפי השכינה גם הובטח שלא יכחד שום שבט מישראל כמבואר במס' ב"ב (דף קט"ו ע"ב) א"כ כל הכוחות שלו נשארו בחיים ולכן לא כתיב בי' מיתה שעדיין חי הוא עפ"י תורה הקדושה. ומעתה נראה דלכן לא מצאנו שעשו אבילות לאחר הקבורה אע"ג שקיימו כל התורה מ"מ ביעקב לא הי' שייך זה כיון דעפ"י תורה לא מת יעקב כלל ול"ש בי' אבילות כלל א"כ נהי דלעיני בשר מת מ"מ לא עשו בו אלא אבילות שהי' נוהג אז אבל אבילות שחייב עפ"י תורה לא