כלי חמדה בראשית קלג

השם א"כ נראה דה"ה בברכת השם יהרג ואל יעבור. איברא דלקושטא דמילתא לפום ריהטא לא מצאתי מבואר דין זה אי בברכת השם ג"כ יהרג ואל יעבור והנה מפשטות לשון הש"ס דרק על שלשה דברים יהרג ואל יעבור ולא חשיב ברכת השם ג"כ. נראה לכאורה דברכת השם לא אמרי' יהרג ואל יעבור. אמנם מלשון הר"מ ז"ל פ"ב מעכו"ם הלכה ו' שכתב דמגדף ועובד עכו"ם אחת הן כיון ששניהם כופרים בעיקר נראה דה"ה לענין יהרג ואל יעבור חד דינא אית להו וגם בברכת השם יהרג ואל יעבור. ועיין בסנהדרין (דף מ"ט ע"ב ונ' ע"א) דנראה ג"כ מבואר דמגדף ועובד עכו"ם דחדא מחתא הם. אך יש לעיין בזה מתרי טעמי. א) עפי"מ דנראה מלשון הר"מ ז"ל באגרת קידוש השם בד"ה והמון הרביעי [העתקתיו בספרי חמדת ישראל אות נ"ב] דאפי' בשלש עבירות דקיי"ל יהרג ואל יעבור היינו דוקא כשכופין את הישראל לעשות מעשה אבל כשכופין רק על דיבור המורה על כפירה ר"ל לא אמרינן יהרג ואל יעבור עיי"ש. ונראה דלפי"ז אם יכפוהו שיאמר על עכו"ם אלי אתה אינו מחויב למסור נפשו ואע"ג דאם מוסר נפשו מצוה קעביד אבל חיובא ליכא עיי"ש היטב בלשון הר"מ ז"ל. ולפי"ז במגדף כיון דהוא רק דיבור נהי דחייב מיתה על הדיבור מ"מ לא עדיף מעכו"ם בדיבור דג"כ לא אמרינן יהרג ואל יעבור ועיי' היטב בלשון הר"מ ז"ל. ב) י"ל עפימ"ש התוס' יו"ט פ"ז דסנהדרין מ"ה שכתב לענין קושית הירושלמי וכי אומרים לו גידף דל"ק די"ל כיון דהוא לקיים מצות סקילה דמברך את השם ומצותו אינה מתקיימת אלא בכך לפיכך נתחייב לומר שיפרש מידי דהוה אסוטה שצוותה התורה בפירוש שימחק שמו הגדול במים על הספק כ"ש בכאן שלעדים שהעידו הוא ודאי שזה נתחייב מיתה ויש לנו לקיים המצוה להמיתו ואינה מתקיימת אלא בכך עכ"ל. ומעתה י"ל דה"ה לענין יהרג ואל יעבור אמרינן דלצורך הצלת נפשו התירה התוה"ק איסור מגדף והרי מדה טובה מרובה ואם אמרינן דהתירה התוה"ק לגדף באינו מתכוין לגדף אלא שיתקיים על ידו מצ"ע דובערת הרע א"כ מכ"ש שי"ל כן דמותר לגדף היכא דאינו מתכוין לגדף אלא להציל את נפשו ולכן במגדף לא אמרינן יהרג ואל יעבור. אך יש לדחות כיון דכופין אותו לגדף הרי איכא מצ"ע דונקדשתי שיקדש השם ולא יגדף ולכן שפיר יהרג וא"י כיון דאמרינן דמגדף ה"ה כעכו"ם וה"ה בכלל עשה דונקדשתי אפי' בצנעה א"כ איכא עשה שיהרג וא"י מ"מ יש מקום לומר כיון דהותר מכללו שוב אין לו בזה אותו חומר שיש לעובד עכו"ם וצ"ע בזה וחיפוש בספרים לראות אם לא דברו בזה הפוסקים ואכ"מ

ובאמת בפירוש דברי המדרש שכתב שיעקב צוה לבניו על ברכת השם י"ל עוד באופן אחר עפי"מ שחקר המל"מ בהא דמצינו באבות שנשבעו לקיים דבריהם מאיזהו מקור הוא והיכן מצאנו דב"נ מחויב לקיים שבועתו ועיי"ש שכתב דהוא בכלל אבזרי' דברכת השם וגם ב"נ מוזהר ע"ז. איברא דבאמת אינו ראי' מהאבות שי"ל דקיימו מעצמן והי' זה מנימוסיהן לקיים השבועה אע"ג דלא נזהרו על זה. אמנם מיעקב אבינו שהשביע את יוסף להוליכו לארץ כנען אע"ג דגם בלא השבועה הי' מקיים מכח כיבוד אב וע"כ כיון דעל כיבוד אב לא נצטוו הי' חושש יעקב שלא יקיים וקשה א"כ מאי מהני השבועה וע"כ דעל שבועת שקר באמת נצטוו. וקשה מאיזהו טעם הוא דע"כ משום ברכת השם וא"כ מוכרח מיעקב אבינו דהזהיר אותם דשבועת שקר הוא בכלל ברכת השם וזהו הפירוש דצוה אותם על ברכת השם. ובעיקר דברי המל"מ כתבנו במקום אחר ואין כאן מקומו

ב) בר"מ ז"ל פ"א מהלכות אבל הלכה א' כתב בזה"ל מצ"ע להתאבל